לאחר שרותם לנגר, לוחם הצנחנים שנפצע אנוש שמבצע "חומת מגן" לפני 17 שנים נפטר השבוע, סיפרה עליו אלמנתו, שלי, בראיון בגל"צ. "הוא נפצע במאי 2002 במבצע חומת מגן, כחייל בצנחנים. הוא היה בקומה כמעט חודשיים, הוא היה הפצוע הכי קשה במבצע. השיקום נמשך בבית לוינשטיין, וחלק מהשיקום נמשך עד יום לפני מותו. מדובר בעיקר בנושא התקשורת, הוא נפגע באונה השמאלית, שכמעט נמחקה לחלוטין. המלחמה הכי גדולה שלו במהלך השנים האלו היו עם אלמנט התקשורת - להבין את הצד השני ושיבינו אותו. גם בדיבור וגם בכתיבה. קשה לי, אנחנו עדיין בסערת רגשות", אמרה שלי.

לדבריה, "הכרנו לפני כמעט שמונה שנים, בנובמבר 2011 ונישאנו בספטמבר 2012. כשהכרתי אותו הוא לא פירט המון, אבל הוא רשם לי שהוא נכה צה"ל. משהו בתמונה שלו שידר לי שיש בן אדם טוב בצד השני, ולכן פניתי אליו. קבענו להיפגש, והיה חיבור מאוד חזק בהתחלה. עברנו לגור ביחד אחרי כחודשיים, הצעת הנישואין הייתה אחרי חצי שנה והתחתנו לאחר 10 חודשים ביחד".

הרופאים חששו שהוא לא יוכל לחוש רגשות כמו אהבה?
"זה משהו ששמעתי. דובר על זה בשלב הראשוני של השיקום, כשלא ידעו מה הנזק המוחי שנגרם לו. באונה השמאלית יש נקודה שאחראית על הרגש והאמפתיה, ולא ידעו מה היקף הנזק שנגרם לו". 

מה הוא אהב לעשות?
"הוא עבד בחברת HP בנתניה מעל עשור. בשעות הפנאי הוא עסק בספורט אתגרי, בגלישת גלים וברכיבה על אופניים. בשנים האחרונות היינו בעיקר עסוקים בגידול ילדינו. הוא היה אבא תומך לילדיו, הגדול בן ארבע וחצי, הקטנה בת שנתיים ושמונה חודשים. הוא לקח חלק פעיל בחייהם. הוא היה סביב חיי המשפחה בחיים האחרונות, זה מה שהעסיק אותנו בעיקר". 

מה היית רוצה שנזכור ממנו?
"הייתה לו נחישות ועקשנות גבוהה מאוד, זה אחד הדברים שגרמו לו לצאת מהמצב הקשה שהוא היה בו. הוא היה אדם שקט, כריזמטי, והיה בו משהו ששידר בו טוב עיניים. זו אחת הסיבות שהובילו אותנו לחיינו המשותפים מלכתחילה".