"לפני שנתיים כתבתי מאמר ב'הארץ' בו הצעתי כל מיני דרכי פעולה. נדמה לי שישראל לא עשתה שום דבר. היה צריך לחשוב על הסיפור הכורדי ב-2013-2012, כשהבינו שמלחמת האזרחים בסוריה היא אירוע משמעותי. ישראל היא לא מעצמה עולמית אך היא מעצמה אזורית שהייתה צריכה להבין את האינטרס הטורקי בסוריה. כבר אז היה צריך להגדיר את האינטרס הגיאו-אסטרטגי של ישראל. בנקודת המבט הישראלית – סוריה הייתה צריכה לסיים את מלחמת האזרחים כשהיא מחולקת לשלוש מדינות: מדינה שיעית, סונית וכורדית. זה היה ההישג האופטימלי. אז הרוסים עוד לא היו בשטח. היום נשאלת השאלה – מה ישראל עשתה בנידון בשנים האחרונות?".
"יש פער בין לשבת בחיבוק ידיים ולא לעשות דבר לבין להיכנס לשטח. ברמה הפרקטית היה צריך לפעול ליצירת חיץ שלא יאפשר קו יבשתי ישיר בין טהרן וקונטרה. מדובר במנהיגות שהגדירה את עצמה כ'ליגה אחרת' במערכת הבחירות האחרונה, כזו שיש לה קשרים נפלאים עם ארה"ב ועל זה היא הייתה צריכה לעבוד בשלוש-ארבע שנים האחרונות".
"התרוממות הרוח שהייתה כאן רק לפני שבועות ספורים כשדיברו על ברית ההגנה בין ישראל לארה"ב התפוגגה וישנה חזרה לתובנה הבסיסית: ישראל תגן על עצמה בעצמה. מה שמתרחש עכשיו מחדד את זה. אנחנו צופים בשינוי כללי משחק מהותיים במזרח התיכון. הפלישה של טורקיה לסוריה היא לא עוד חדשות חוץ. מדובר במדינה שחברה בנאט"ו שפולשת למדינה שכנה ומעצבת את הגבולות על פי צרכיה הביטחוניים. אנחנו צריכים להבין מה המשמעויות של הדברים האלה לחזית בעזה ולחזית ההולכת ומתגבשת בצפון (לבנון וסוריה). אלו כללי משחק חדשים".