היה זה עימות בין מצוינות טקטית, שעיקרה מילוי משימה, לבין תחכום אופרטיבי ואסטרטגי שמחייב השכלה צבאית רחבה ועמוקה וחשיבה מופשטת. בעימות שהתרחש בלשכתו של שרון - בצריף בריטי ישן בבסיס תל נוף - והגיע לעתים למהלומות, לא היה לבאום סיכוי, אף שפיזית היה חזק בהרבה משרון. שרון ניצח וקבע את דמותו של צה"ל למשך 64 שנים לפחות, בין 1955 ל־2018, כצבא שבו הדרגים האופרטיבי והאסטרטגי כושלים שוב ושוב, כפי שקרה במלחמת יום הכיפורים ובשתי מלחמות לבנון, והדרג הטקטי של הלוחמים מוציא שוב ושוב את הערמונים מהאש. לפי המומחה לאסטרטגיה, ד"ר חיים אסא, בראיון עומק שהתפרסם כאן, הרמטכ"ל הנוכחי, אביב כוכבי, שאת 20 שנותיו הראשונות בצה"ל בילה בצנחנים, חוזר לקונספציה של באום, עם השינויים והעדכונים המתבקשים. זאת אחת הסיבות לפחות לכך שכוכבי יזכור לטובה את באום, ששכב עבורו על הגדר.
הנסיגה עם הפצוע הייתה קשה מאוד. העשרה הסתננו דרך המוצבים המצריים, עברו את דרך הפטרולים והגיעו לאחד מערוצי הוואדי, סמוך לגבול, שם חיכה להם קומנדקר של היחידה. באותו לילה נהרגו 50 מתושבי מחנה הפליטים, ו־50 נפצעו. תושבי עזה הפגינו ודרשו מהשלטונות המצריים להגביר את השמירה לאורך הגבול, לצייד את הפליטים בנשק, ולנקום ביהודים.
אף שבאום יזם את השתלטות ה־101 על גדוד 890, ואף שהציל את חיי שרון והר ציון, הוא נאלץ להשתחרר מצה"ל בעקבות הוויכוח העקרוני עם שרון, שלא הסתפק בפרישה של באום, אלא השמיץ אותו וטען שהוא פטפטן ופחדן. רבים מוותיקי ה־101 והצנחנים אימצו את ההשמצה הזאת.
ב־1972 נפצע באום באורח קשה בתאונת דרכים. למרות זאת הוא פיקד במלחמת יום הכיפורים על גדוד מילואים 112, שפעל נגד יחידות קומנדו מצריות במרחב שלמה. הוא השתחרר משירות פעיל ב־1975 והשתתף כאיש מילואים במלחמת לבנון הראשונה ב־1982. ב־40 שנות שירותו הצבאי הוא בנה ארבע יחידות עילית: סיירת גולני, יחידה 101, סיירת קומנדו 7 ויחידת רימון.
באום נפטר בינואר 1999. חלפו 20 שנה, וכל תחזיותיו התממשו.
התרעות פיקוד העורף