זה פרסום ראשון של אחת הפרשיות הקשורות ל"מחדל המודיעני" ול"קונספציה" של מלחמת יום הכיפורים.
***
הוא חזר לארץ זמן קצר לאחר מכן. "באפריל 1953 פרשתי מהפיקוד על הקבוצה, ושבתי ממצרים", הוא סיפר. "אמרתי לג'יבלי שהקבוצה מתנוונת ויש להחזיר את כולם ארצה עד דצמבר אותה שנה. ג'יבלי מינה את מוטק'ה בן צור לפקד על 131 ואותי לסגנו, וזה היה אסון. בן צור, שבמלחמת העצמאות היה מפקד פלוגה בפלמ"ח, התאים אולי להיות מדריך בתנועת נוער אך לא לפקד על יחידה מורכבת וייחודית כל כך. ג'יבלי נסע ללימודים באנגליה, ויהושפט הרכבי החליף אותו. אמרתי להרכבי שבן צור הוא קטסטרופה. אין הוא מבין מה שאני מדבר ויש הכרח להחליף אותו. הרכבי השיב שהוא לא יעשה דבר ויש לחכות שג'יבלי יחזור ארצה".
הפגישה התקיימה למחרת. "שרת הציב מולי שעון, להראות שהפגישה קצובה בזמן", סיפר. "אמרתי לו שיהיו פסקי דין מוות לעצורים, כי פסקו פסקי דין מוות לאחים המוסלמים, ושם זה מקובל. ביקשתי שישלחו חטיבה אחת משלוש החטיבות הסדירות של צה"ל, לערוך תמרון בגבול מצרים, ולהזהיר את השלטונות המצריים שתליית האסירים היא 'קָזוּס בֶּלי' (עילה למלחמה) והערכתי שהסיעה המתונה בהפיכה המצרית תתגבר על הקיצונית, והאסירים לא ייתלו. אז גם התפתחו הקשרים בין מצרים לצ'כיה ולגוש הקומוניסטי, וחשוב היה לנהוג כלפיה בתקיפות. שרת שמע אותי ואמר 'טוב, יופי, לא יודע', ורמז לי שהפגישה הסתיימה".
***
"לא אדבר עליה לעולם. טובת עם ישראל קודמת לך ולהיסטוריה שאתה חוקר וכותב. עמדתי אז להתחתן עם רעייתי הנוכחית, צופיה. השארתי אותה אצל חברים בעלי ארמון בפריז והיא למדה לאכול שבלולים חיים כדי להיכנס לעולם האצולה הצרפתית. אני נעלמתי עד תחילת מבצע קדש באוקטובר. הועמד לרשותי מטוס צמוד ועם הטייס אברהם יפה הסתובבתי באפריקה, ומשם שלחתי מתנות למשה דיין ולגולדה מאיר, שהייתה שרת החוץ".
***
האסירים שוחררו לבסוף. "לפני מלחמת ששת הימים נתפסו שני קצינים מצרים", הוא שחזר. "רצתי ליצחק רבין וביקשתי שלא יחזירו אותם עד שישוחררו האסירים שלנו. במלחמה הייתי בזחל"ם של אריק. כשהסתיימה, היו לנו שבויים מצרים רבים, והתחלתי לפעול. באתי למאיר עמית ודיווחתי לו שאקים צעקה ציבורית גדולה, ואארגן הפגנות של יהודי מצרים, כדי שסוף־סוף האסירים ייכללו בחילופי השבויים. הוא השיב 'אל תעשה כלום, אני בעניין הזה, ואדווח לך'. אחרי ימים אחדים הודיע לי שהוא מתפטר, כי הממשלה החליטה לא לכלול את האסירים בהחלפת השבויים, כי דיין התנגד. האיום של ראש המוסד להתפטר גרם להכללת האסירים בחילופי השבויים".