עבור רס"ר סרגיי בוציקין (31), שוטר מיס"מ ירושלים, הזיכרון והשכול חקוקים בלב שלוש שנים וחצי, מאז 9 באוקטובר 2016 - עת נפצע במהלך תפקידו בפיגוע ירי, וחברו הקרוב, מפקד יחידת האופנועים יוסי קירמה ז"ל, שהרכיב אותו על האופנוע בדרכם לאתר את המחבל, נהרג.
רס"ר בוציקין משרת תשע שנים במשטרה וביס"מ, ואת האירוע הטרגי הוא זוכר לפרטיו. "סמוך לעשר בבוקר היינו בכיכר ציון, בדיוק אחרי ליווי של ראש הממשלה. יוסי נהג על האופנוע ואני ישבתי מאחוריו עם הנשק הארוך", הוא אומר ומתנשף. "פתאום התקבל דיווח על פיגוע מול גבעת התחמושת. יוסי הוציא בפעם הראשונה משמרת כמפקד האופנועים. נסענו לכיוון גבעת התחמושת, ופתאום שמענו על ירי מול המטה הארצי וצעקות שהמחבל נמלט. תוך כדי, התקבל דיווח על ירי מול בסיס יהודאי, ושהמחבל בטויוטה בצבע אפור. נסענו לכיוון שייח' ג'ארח, וכשהגענו לצומת טי ופנינו שמאלה, התבצע לעברנו ירי ממקום לא ברור. האופנוע סטה לכיוון המדרכה והירי המשיך. חטפתי כדור ביד. יוסי שכב מתחת לאופנוע. ניסיתי למשוך אותו וחטפתי כדור ברגל. חיפשתי מי יורה".
ומה עשית?
"החזקתי את הנשק בין הרגליים ודרכתי עם יד שמאל, כי רציתי לנטרל את המחבל. אז כבר הגיעו כוחות והתחיל ירי, אז נמנעתי מלירות כי לא רציתי לסכן אותם. נפלתי ליד האופנוע איבדתי המון דם. פינו אותי להדסה עין כרם".
בבית החולים עבר בוציקין סדרת ניתוחים והשתלת עצב ביד. בכל אותה עת הוא לא ידע שחברו הקרוב ומפקדו נהרג. "שאלתי 'מה עם יוסי?', ואמרו לי שהוא בסדר. רק כשהתעוררתי מהניתוח, סיפרו שהוא נהרג, והיה לי קשה להאמין שזה נכון. גם אחרי חודשיים, בניתוח השני, עוד חיפשתי אותו".
במשך שנה וחצי היה רס"ר בוציקין בבית בחוסר תפקוד בגלל הפציעות בגופו ובנפשו. לדבריו, מערך הרפואה של המשטרה ובריאות הנפש מלווים אותו עד היום. "כל הזמן הזה אני רק רוצה לחזור לשירות. אני עדיין סוחב את התמונות מאותו אירוע, ומאוד קשה לי עם זה. במשטרה דואגים לי להכל. אני כל יום בטיפולים וזה קשה, אבל אני לא מוותר", הוא אומר ומוסיף: "יס"מ זו משפחה, והרגשתי היא שחזרה למשפחה זה חלק מהשיקום שלי".
מה אתה לוקח מאותו יום קשה?
"המחבל לקח לי את העבודה שלי באופנועים, שזה היה החלום שלי. חוץ מזה התעסקתי בפיתוח גוף, וגם את זה הוא לקח ממני. אז מה שנשאר זה לחזור למשפחה ביס"מ. חוץ מזה, אני בקשר עם המשפחה של יוסי, למרות שמאוד קשה לי כי אני נשארתי בחיים וחבר טוב שלי שילם בחייו. כאילו איבדתי אח בקרב הזה. אני רואה את יוסי כל הזמן גם בחלום. לקראת יום הזיכרון זה עוד יותר קשה, למרות שכל יום מבחינתי הוא בעייתי. בני המשפחה שלו הם מיוחדים במינם. הם קיבלו אותי בזרועות פתוחות, למרות שאני לא סולח לעצמי שהוא נהרג".