לאחר הרשעתו של עמירם בן אוליאל הבוקר בביצוע רצח בני משפחת דוואבשה בביתם בדומא ביולי 2015, שוחחר הבוקר (שני) עורך דינו של בן אוליאל, אשר אוחיון, עם אראל סג"ל ב-103FM, וטען כי גזר דינו אינו מוצדק וכי הודאתו נגבתה באיומים.

אתה מייצג את עמירם בן אוליאל שהורשע ברצח בדומא, למרות הכול בית משפט מחליט להרשיע?
"זה ממש לא בסופו של דבר, זה תם בבית המשפט המחוזי, ממש לא נשלם. אנחנו אופטימיים אפילו ביחס לסיכויי הערעור בבית המשפט העליון. בצד המשפטי ההרשעה כולה בנויה על ההודאה של עמירם, שלדעתנו, הייתה הודאת שקר והראנו לכך סימנים, אבל בראש ובראשונה הבסיס זה ההודאה עצמה. כשבית המשפט המחוזי קבע שהיו עינויים ולכן פוסל ארבע הודאות ובעת ובעונה אחת מכשיר עוד כמה הודאות שניתנו יומיים-שלושה לאחר מכן, מתוך קביעה שבעצם ניתק הקשר בין העינויים שפעלו רק בהודאות הראשונות ולא על ההודאות שהיו יומיים-שלושה אחרי.

"עינויים במשך 21 יום יוצרים טראומה שלא נמחקת כעבור יומיים, חודשיים וגם לא שנתיים, עד היום עמירם חי עם סיוטים שמלווים אותו כמעט כל לילה, זה לא דבר שעובר במקלחת. אני מקווה שבית המשפט העליון יקבל את העמדה שלנו, צריך לזכור שמבחינה משפטית נטל ההוכחה הוא על התביעה, היא צריכה להוכיח שההודאות הכפולות היו מנותקות לחלוטין מכל קשר לעינויים אז כדי לקבל אותם צריך לקבוע שמעל לעבר לכל ספק סביר אין בכלל קשר בין העינויים".

גם אם הוא מודה יומיים לאחר הפסקת העינויים אתה טוען שצריך לפסול את זה.
"למה צריך לטעון את זה? זה עניין של שכל ישר".

גם שכל ישר אומר בכל מדינה נורמלית שהמדינה צריכה להוכיח את אשמת הנאשם ולא הנאשם את חפותו אבל כך זה במדינת ישראל. המדיניות המשפטית היא פרו תביעה.
"אני אומר לך, עובדתית זה נכון, אחוזי ההרשעות בישראל מעוררים דאגה. אבל מעבר לזה בוא נלמד זכות על בית המשפט, הרוחות שנשבו מחוץ לבית המשפט לא יכלו שלא לחלחל לבית המשפט, לרוחות האלה שותפים קודם כל ההנהגה המדינית. מי לא שמע את ההתבטאויות של ראש הממשלה ושר הביטחון, נקבעה זהותם של מבצעי העבירה, נקבעו מניעים כאלו ואחרים, נשפו בעורפם של אנשי השב"כ להשיג תוצאות ומיד. בית המשפט לא מנותק, בתוך עמו הוא, חי לטוב ולרע".

עכשיו פונים לערעור?
"בעזרת השם אנחנו אנשים מאמינים, יודעים שבסופו של דבר, גם עמירם יודע, שלמרות שההרשעה שלו הייתה שגויה יש לו כרגע שליחות בבית הכלא, היא תסתיים בעזרת השם בקרוב".

בתוך כך, חוסיין דוואבשה, אביה של ריהאם המנוחה שנרצחה עם בנה התינוק עלי בביתם, התראיין היום לכאן ב'. "אני לא אוהב לראות אותו (בן אוליאל), לא רוצה לראות אותו. כשאני רואה אותו זה מחזיר לי את התמונות של המשפחה שלי. זה לא מחזיר את המשפחה, אבל זה טוב בשביל משפחות אחרות, אני לא רוצה שמה שקרה לנו יקרה למשפחות אחרות. עקבתי אחרי כל הדיונים, מתי שמזמינים אותי ואני יכול אני מגיע. הייתי בטוח שאני הרוצח מאז ששמעתי את התקשורת. מאז שהראו את כל החומר שקשור אליו בטלוויזיה, חשבתי שהוא הרוצח. איך הוא ידע כל מיני דברים שהיו ליד הבית?", אמר דוואבשה. 

"קשה לנו. אנחנו עכשיו ברמדאן, במקום שנשב ביחד, נאכל, נצחק ונעשה כל מה שמשפחות אחרות - חסר לנו משהו בבית. כשיש לנו חג של האמא, מה אחמד יעשה? פעם הוא שאל אותי מה לעשות. זה קשה מאוד, מילד כזה שהיה חי עם משפחה... הוא היה בן חמש אז. הוא זוכר הכל ומדבר על זה. הוא אומר הרבה דברים, אומר שראה את המתנחלים, שם את עצמו מאחורי הכסא ואומר שהוא ראה שתפסו את אבא ואמא. הוא חולם כל הזמן. לפעמים הוא מעיר אותי ב-2 בלילה ומספר לי שהוא ראה את ההורים שלו בחלום", המשיך. 

מימין: חוסיין דוואבשה. ״כל יום דוקרים אותי אלף פעם מחדש״ (צילום: רויטרס)מימין: חוסיין דוואבשה. ״כל יום דוקרים אותי אלף פעם מחדש״ (צילום: רויטרס)

"אי אפשר למלא את המקום של האבא והאמא לילד", הוסיף דוואבשה. כשנשאל מהו העונש המגיע לרוצח, השיב: "מה שייתנו לו ייתנו, אבל אני רוצה שיגמור את כל החיים שלו בבית הסוהר. לבן אדם כזה אסור לצאת. הוא מפחיד אנשים. אחד כזה, שלקח בקבוקי תבערה וזרק אותם לתוך בית של אנשים ישנים, מורה והילדים שלה. זה בן אדם? זה נקרא בן אדם? זה יש לו לב?".

כזכור, ביולי 2015 נאשם בן אוליאל בהשלכת בקבוקי תבערה לעבר בתי מגורים בדרום־מערב דומא, עיירה פלסטינית בשומרון. ארבעת בני משפחת דוואבשה, שהתגוררו באחד המבנים, ספגו פגיעות. עלי סעד דוואבשה, פעוט כבן שנה וחצי, מת באסון.

שמונה ימים מאוחר יותר נפטר מפצעיו אב המשפחה, סעד, ובתחילת חודש ספטמבר - מתה גם האם, ריהאם. בנם השני, אחמד, שהיה בן 4 בעת האירוע, נפצע באורח קשה מאוד ועבר שיקום ממושך. בן אוליאל נעצר עד תום ההליכים, ומוחזק בכלא אשל בתנאי בידוד. הוא שוהה בתא לבדו, ללא אפשרות להשתמש בטלפון, ובשל הגבלות הקורונה - משפחתו לא הורשתה לבקרו בחודשיים האחרונים.