במכתבם כתבו חברי "ועד הפעולה להכרה במלחמה ברצועת הביטחון": "מאות מבין אחינו לנשק נהרגו במערכה ארוכה זאת, שנטלת בה חלק משמעותי כלוחם וכמפקד, אלפים נפצעו ומספר לא ידוע נפגעו נפשית בדרגות שונות – אך המשותף לכל עשרות אלפי הלוחמים שהשתתפו במלחמה הזאת הוא הגאווה על כך שהתנדבנו לשרת את המדינה שלנו כשאנחנו ניצבים בקו הראשון, מאמינים בכל לבנו שאנו מגנים בגופנו על תושבי צפון מדינת ישראל".
עוד כתבו: "כמעט 700 משפחות שכולות של אחינו לנשק שנפלו מסוף מבצע שלום הגליל ועד הנסיגה ראויות להכרה הרשמית הזאת, וכמוהן גם אלפי הלוחמים שחשים שהמדינה העלימה אותם מהזיכרון הקולקטיבי ומספר ההיסטוריה הלאומי". בהמשך המכתב הם ביקשו להיפגש עימו: "לאורך שירותך הצבאי פיקדת על רבים מאיתנו, ופגשת נוספים במוצבים השונים, כשפיקדת על הגזרות שבהן לחמנו – כעת, אחרי 20 שנה, אנו קוראים לך להוביל אותנו שוב: והפעם, אל ההכרה הלאומית הרשמית במערכה הממושכת שבה השתתפנו".