"לבנון עדיין מלווה אותי והזכרונות תמיד ישארו", אומר רג"ב איוב אבו ריש, ששירת ברצועת הביטחון בדרום לבנון וזוכר גם כיום, 20 שנים לאחר נסיגת צה"ל מלבנון כל רגע מתקופת שירותו בדרום לבנון וממשיך לשאת את הצלקת של אובדן אחיו, כשנה ושלושה חודשים לפני הנסיגה.
אחיו, רס"ב עמאד אבו ריש נהרג מפיצוץ מטען חבלה ברצועת הביטחון, שהטמין חיזבאללה בפיגוע ב-28 בפברואר 1999, בו נהרגו ביחד איתו מפקד יחידת הקישור ללבנון תא"ל ארז גרשטיין, קשרו סמ"ר עמר אל-קבץ וכתב קול ישראל בצפון אילן רועה ז"ל, שהתלווה לגרשטיין למשימת סיקור.
"אח שלי לא היה רק הנהג של גרשטיין. הם היו כמו משפחה, מאוד קרובים", מספר איוב אבו ריש על האירוע שזיעזע את המדינה, כאשר מטען הצד הרג את כל יושבי המרצדס המשוריינת, סמוך למוצב כאובא, בעת שהיו בדרכם חזרה למטולה מביקור תנחומים בכפר שבעא, בביתו של איש צד"ל שנהרג.
"אח שלי הותיר אחריו אישה וארבעה ילדים והאירוע זיעזע את כל המדינה. רבים שאלו אז – מה יש לנו לחפש שם וגבר הלחץ הציבורי לצאת מדרום לבנון", הוא מעריך 20 שנים לאחר הנסיגה.
אבו ריש, דרוזי המתגורר בכפר ירכא ומשרת כיום בחטיבה המרחבית אפרים כנגד לוגיסטיקה, התגייס לצה"ל בשנת 94' לגדוד 13 של חטיבת גולני.
"הייתי נהג ובמהלך השירות הסדיר שלי נכנסתי יותר מכל לוחם לתקופות שונות לדרום לבנון. שלוש פעמים שירתתי בגזרה המזרחית", הוא ציין ושחזר בהתרגשות את האירוע בו חייו ניצלו בפיגוע.
"התגלתה שורת מטעני חבלה בכניסה למוצב טייבה כשהיינו בשירה. הייתי נהג אמבולנס בשיירה וקצין ההנדסה נהרג בעת שפירק את אחד מהמטענים. ראינו את שאריות האוכל שהשאירו המחבלים שהניחו את מטעני הצד. זה היה מקרה מאוד מצמרר שנגע ללבי. כשראיתי עשרה מטעים שעדיין לא התפוצצו היתה לי צמרמורת שאף פעם לא אשכח", סיפר.
את אחיו, ששירת בעיקר בגזרה המערבית, הוא לא פגש במהלך שירותם המשותף בדרום לבנון, אך הם שמרו כל העת על קשר, עד לאותו אסון כבד.
איך הרגשת בעת השירות בדרום לבנון על רקע הפיגועים?
"אהבתי את הגזרה לתקופה מסויימת עד שאחי נהרג. המוות שלו השפיע על כולנו. כל חייל שראינו שנכנס לרצועת הבטחון התפללנו שיחזור בשלום. המוות של אחי גם גרם לי לתהות מדוע הינו שם מלכתחילה, שילמנו מחיר יקר מאוד. משפחות רבות איבדו את יקיריהם בשביל להגן על תושבי צפון".
כאשר צה"ל נסוג ב-24 במאי 2000 מדרום לבנון, אבו ריש כבר היה בשירות קבע. "הסיפור של אחי חרט במשפחה שלנו אהבה לגזרת לבנון, למרות שעמאד לא חזר משם. עמאד ה מורה דרך בלבנון, לא היו אבן, שביל או דרך שלא הכיר. הוא היה המלווה האישי של מפקדי יק"ל, היה הנהג של ארז גרשטיין וגם הנהג של גבי אשכנזי, עוזי דיין קצינים בכירים נוספים. באופן אישי הוא עבר כמה אירועים קשים בלבנון ואיבד את אחד מהחברים הטובים של ממטען צד".
איך היתה התחושה שלך לשרת בלבנון?
"מי שהיה אז בלבנון ידע שיש לו משפחה, שם ביישובי הצפון ושהוא מגן על המשפחה והילדים. גם כשסגרנו 45 יום בגדוד בלבנון ידעתי שזה לא לחינם. הייתי מחכה לרגע שניכנס לשם. אהבתי את מה שאנחנו עושים, אבל אחרי שאחי נהרג ירד עליי מסך שחור, עלו לי הרבה שאלות, היה לי קשה מאוד".
איך הרגשת כשצה"ל יצא מלבנון?
"הרגשתי שמחה ברגע שנעלו את השער במעבר הגבול. כאח שכול, ברגע שיצאנו זה עשה לי טוב בלב, שלא נאבד עוד חיילים. עם הזמן עולים לי יותר ויותר זכרונות ואני מחפש כל סיפור וכל ציר מהתקופה שהייתי שם. גם התחלנו לחדש חברויות של החבר'ה ששירתנו ביחד. לבנון תמיד תישאר בלב".