"אסביר לך מה קרה שם", עריקאת הציע. "חיכינו באותו זמן באולם לקראת החתונה של אחותו, וצריך לראות בזהירות את הווידיאו מאותו אירוע. אם היה מבצע פיגוע התאבדות, הוא לא היה עוצר. הוא היה מאיץ ולכן ברור שמשהו ברכב לא היה תקין. בשנה שעברה, רק מהדגם הזה, קראו ל־200 אלף מכוניות לתיקון. רואים שאחמד מרים ידיים וצועק לחיילים 'חכו, חכו'. רצה להסביר את עצמו, אבל הם ירו בו חמש פעמים והשאירו אותו לדמם במשך שעה וחצי. תראה, איבדתי אחיין לפני שלוש שנים, אבל הוא נלחם. ירה, החיילים ירו. הוא נהרג. אחמד הוא מקרה לגמרי אחר. הידע שלו בפוליטיקה הוא כמו הידע שלך במאדים. עוד מקרה טרגי".
עריקאת מכיר את הסכסוך הישראלי־פלסטיני לאורכו ולרוחבו. הוא היה לצד יאסר ערפאת בהסכמי אוסלו, עמד לימינו של אבו מאזן ובמשך שנים עומד בראש צוות המשא ומתן הפלסטיני. רק שהשנים עוברות ולא נראה שביב של תקווה באופק, בטח היום כששאלת הסיפוח נשארה פתוחה.
"אתה צריך לראות את התגובות של פלסטינים כלפיי", חייך בשיחת הזום שניהלנו מביתו שביריחו היישר למרכז תל אביב. "כל יום מאשימים אותי שאני חסר בושה ושאחרי המפה שמציעים לנו, אותן מובלעות, אני עדיין בתפקיד ולא התפטרתי. אין אחד שישיג מהשלום יותר מהפלסטינים ואין אחד שיפסיד יותר מאיתנו מהעובדה שהוא לא מגיע. תחשוב רק על הכאב שלנו כעת כשאיבדנו את אחמד. אני עדיין חושב שהאופציה הטובה ביותר היא חיה ותן לחיות. מדינת פלסטין, שמזרח ירושלים היא בירתה, לצדה של מדינת ישראל כשחיים בשלום וביטחון.
"אני לא יודע אם אני מדבר בשם הרוב, כי יש כאלה שרוצים מדינה אחת, זכויות שוות ליהודים, מוסלמים ונוצרים. זו גם הייתה עמדת אש"ף כשהתחיל. פתרון שתי המדינות הוא לא עמדתי, הוא הוויתור שלי. היה זה מזכיר המדינה האמריקאי, הנרי קיסינג'ר, שהציב בפנינו ארבעה תנאים: תכירו בישראל בגבולות 67', בהחלטות האו"ם 242 ו־338, סיום האלימות וכניסה למו"מ. עכשיו כשאני אומר 'שתי מדינות' אומרים שאני לא מציאותי. אז מה, לקבל מציאות של התנחלויות, של הרעיון הציוני? יש לכם ראש ממשלה שאני מכיר כבר עשרות שנים. הוא מאמין שלא היה עבר לפניו ולא יהיה עתיד אחריו, זה איש שאני מזהה שלקה בתסמונת ה'.M.E'".
הוא אמר 'לא נעשה את זה'. אמרתי 'תכירו בירושלים כבירת ישראל? זה בניגוד להסכם ולהבטחת הנשיא'. הוא ענה 'אנחנו מקבלים החלטות בהתאם לאינטרסים ולמדיניות שלנו'. אמרתי 'אם תעביר את השגרירות ותכיר בירושלים כבירה, תסתכל היטב על הפנים שלי, אלה הפנים הפלסטיניות האחרונות שתראה בקרוב'. הוא התחיל לצרוח 'אל תאיים עליי'. אמרתי לו 'אני לא, אבל אני אומר שעבור כל פלסטיני אין משמעות למדינה בלי מזרח ירושלים כבירתה, זה לא יכול לקרות'. מאז ועד היום הם קיבלו 48 החלטות ששוברות עצמות לפלסטינים.
הם סגרו את הקונסוליה האמריקאית ששירתה את הפלסטינים מאז 1844, את משרדי אש"ף בוושינגטון, אפילו שיש 700 אלף פלסטינים־אמריקאים שזקוקים לשירותים. הם הפסיקו לסייע לאונר"א, שיש לה 500 אלף תלמידים בבתי הספר במחנות הפליטים. הפסיקו לסייע לאוגוסטה ויקטוריה, בית החולים היחידי שיש בו מרכז לטיפול בסרטן. פוטרו אלפי פועלים ומהנדסים והרשימה ארוכה. אני יודע שאתם מעצמת־על ומחזיקים 25% מכלכלת העולם, אבל כמה שזה נוגע לי, אני לא אשב איתך, כי אתה לא תורם לתהליך השלום".
סיפרתי שלא מזמן ראיין ד"ר אורי מילשטיין ב"מעריב" את ראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק - ראיון שבו ברק סיפר על שיחות קמפ דיוויד שהיו עם הפלסטינים בדיוק לפני 20 שנה וגם בהן עריקאת השתתף. ראש הממשלה נזכר איך הוצעו לפלסטינים 90% ממה שביקשו, וגם להצעה הזו הם סירבו.
"לדעתי הזיכרון מכשיל אותו", עריקאת ענה. "בקמפ דיוויד לא קיבלנו דבר. אני ושלמה בן־עמי כתבנו את הסיכום של הוועידה וציינו שעברנו דרך ארוכה, אומנם לא הגענו להסכם, אבל נמשיך במגעים. ב־22 בדצמבר אני ובן־עמי הוזמנו לבית הלבן. הגענו לשם בחליפות ועניבות ולחדר נכנס בן אדם עם מכנסי ג'ינס ונעלי בית. האיש לא חייך, התנהל בפנים כעוסות, ושמו וויליאם ג'פרסון קלינטון, שאמר 'פתחו מחברות, אני הולך להכתיב. אתם כותבים ולא שואלים שאלות'. הוא הקריא ארבעה עמודים וזו הייתה ההצעה. אז אני לא יודע למה ברק התכוון שבקמפ דיוויד סירבנו. הוא צריך לשאול את גלעד שר שהכל, אגב, מופיע בספרו".
למרות זאת, בעמוד הוויקיפדיה של עריקאת נכתב שב־2009, בראיון לעיתון ירדני, הוא אישר שברק הציע להם 90% מדרישותיהם. ראש הממשלה לשעבר גם סיפר ל"מעריב" שבקמפ דיוויד הנציג הפלסטיני הציע כיצד הצדדים ינהלו את השליטה בירושלים, ואת הסוגיה הזו עריקאת זכר היטב. "אמרתי שאם ירושלים תישמר על ידי הישראלים והפלסטינים, אז בשביל מה לחלק? נעשה עיר פתוחה שתנוהל על ידי הצדדים", סיפר.
"הפלסטינים יצביעו בשביל הפרלמנט שלהם, הישראלים יצביעו לכנסת. ערפאת אף פעם לא אמר 'לא', פשוט שאלנו מספר שאלות וזה היה מאוחר מדי, כי קלינטון בדיוק עזב את התפקיד. שלוש שנים אחרי פגשתי אותו ושאלתי 'למה אמרת שסירבנו?', והוא ענה 'הסבירו שאם לא אומר זאת, לא יהיה מחנה שלום בישראל'. אותו דבר עם אולמרט. זה נכון שהוא הציע לנו מפה, אבל לא מפה כמו שאתה מכיר, אלא מפה שצייר על מפית. אנחנו הצענו מפה אמיתית ואז חודש אחרי הוא נכנס לכלא, מה אני יכול לעשות?".
"סנטימטר, אינץ' או 3,000 קילומטר - העיקרון הוא הריסת האפשרות של משא ומתן בילטראלי. אם אתה בוחר לספח אינץ', מחר תספח שלושה. בגלל זה עשינו הסכם שהוא חתם עליו ובו אף צד לא יפעל באופן חד־צדדי שישנה את המעמד האזורי".
עריקאת מתכוון לסעיף שבו נכתב "ראש הממשלה יוכל להביא את ההסכמה שתושג עם ארצות הברית בעניין החלת הריבונות החל מיום 1.7.2020 לדיון בקבינט ובממשלה ולאישור בממשלה ו/או בכנסת. במידה וראש הממשלה ירצה להביא את הצעתו בפני הכנסת, הוא יוכל לעשות זאת גם באמצעות חבר כנסת ובלבד שיהא מסיעת הליכוד, שיתחייב במעמד הקריאה הטרומית, כי החקיקה תתוקן לנוסח זהה לזה שהוצג על ידי ראש הממשלה בקבינט ובממשלה".
"אני לא יודע עברית, מישהו תרגם לי", חייך. "זה בעצם 'טראמפ־נתניהו, הסכם המאה'. מבין, אני שאמרתי לפלסטינים להיכנס למשא ומתן ולקבל את ישראל, אז אולי אני שצריך להיות היום בבידוד ולתמיד. איך אני יכול לעמוד מול העם שלי? וזה בדיוק מה שנתניהו רוצה, להרוס כל פלסטיני שמאמין בפתרון שתי המדינות ובשלום כדי להגיד 'אני רוצה, אבל אין פרטנר'. זו האישיות. עשרת הדיברות שלו הן 'ייצוא פחד, ייצוא פחד'".
לד"ר עריקאת יש גישה אחרת לחיים. בשנת 2012 אובחנה אצלו מחלה ריאתית שדרדרה את מצבו הבריאותי עד שהיה צורך דחוף בהשתלת ריאה. בקיץ 2017 החל לעבור בארץ סדרת טיפולים, הייתה סערה בקרב מחזיקי כרטיס "אדי", ובסוף נדחק אל מחוץ לתור מסיבה חוקית. הוא אינו תושב ישראל וישנה עדיפות לישראלים. בחודש אוקטובר 2017 עריקאת עבר בהצלחה ניתוח השתלת ריאה בבית חולים בווירג'יניה, ארצות הברית.
"במשך 34 חודשים הייתי בבידוד", סיפר. "אסור היה לי לגעת באנשים, לחבק, לצאת החוצה. הייתי צריך לשטוף ידיים כל 20 דקות, לא הייתי אמור ללכת לפגישות או הרצאות, כי כשהלכתי הגעתי לטיפול נמרץ. ואז יום אחד התעוררתי ומצאתי שכל העולם עבר השתלת ריאה. שמו מסיכה, שמרו על ריחוק חברתי. עכשיו אני כותב ספר בנושא התנהגותו של יחיד בבידוד וריחוק חברתי, איך זה משפיע על החשיבה, הכתיבה בהשוואה להרגשה קולקטיבית של אנשים שעושים את אותו הדבר. זה מרתק. הרי דברים שיש להם חשיבות בעיניך כיום, שונים מאיך שהם נראו לך לפני שלושה חודשים".
התרעות פיקוד העורף