"לא הסכמתי לקבל פטור, רציתי להיות כמו כולם", מספר רב"ט ניקולא אושקוב (21) מרחובות, חייל מתנדב בצה"ל, המשרת כטכנאי ביחידת אחזקה של מסוקים בבסיס חיל האוויר בתל נוף. אושקוב, הלוקה בתסמונת טורט, התגייס בנובמבר 2019, לאחר שלפני כן עבד כאזרח מתנדב באותה יחידה. "הטורט זאת מחלת עצבים היוצרת תנועות לא רצוניות בגוף וגם קולות", הוא מספר. "למדתי בתיכון קציר ברחובות בכיתה לחינוך מיוחד וביקשתי להתגייס לצה"ל, אבל לא לא רצו לגייס אותי".
אושקוב לא ויתר ופנה לעמותת גוונים, המסייעת להתגייס בהתנדבות לצה"ל. "קיבלתי הזדמנות כמתנדב אזרחי בתל נוף, ואחרי ניסיון של שנה התגייסתי כחייל מתנדב לאותה מחלקה", הוא מספר, "כשהגעתי בפעם הראשונה ליחידה, הרגשתי שאני נכנס לעולם חדש. הגעתי ליחידה ביישן, אבל התחברתי עם כל האנשים וכיף לי עם כולם". אושקוב מציין בסיפוק כי במהלך שירותו חל מפנה במצבו הנפשי. אף שהוא עדיין מתבייש להיות במקומות ציבוריים, ביחידה, שהפכה למשפחה ולבית חם עבורו, הוא מרגיש בטוח ונוח. אושקוב, שזכה בתואר חייל מצטיין בטקס שנערך לא מכבר ביחידה, חש גאווה וסיפוק משירותו. "ההרגשה היא שאני תורם ומסייע והולך בעקבות אחי הגדול, שהיה טכנאי במטוסי 16־F".
סמל חיים ביבס (22) מאזור משרת כחייל מתנדב ביחידת הטכנולוגיה של חיל היבשה בבסיס תל השומר. הוא נולד חירש, ובגיל 3 עבר ניתוח שתל באוזן. הניתוח לא הצליח, וכעבור שש שנים עבר ניתוח נוסף. כיום הוא כבד שמיעה. לאחר שסיים בהצטיינות את לימודיו במגמת תקשוב, הוא פנה ליעד הבא – הגיוס לצה"ל.
"אני מרגיש מצוין ביחידה, והתחושה היא של סיפוק ותרומה", מספר ביבס, שהתגייס בנובמבר 2018, "אני רוצה להמשיך לשרת בצה"ל וללכת למסלול קצונה. נקשרתי מאוד ליחידה ויש לי עוד הרבה מה לתרום". לדבריו, היחידה הפכה לחלק בלתי־נפרד ממנו. "אוהבים אותי ומקבלים אותי יפה מאוד", הוא אומר, "אני אוהב מאוד את העבודה והחברים. הפכנו למשפחה". ביבס, שגדל אצל סבו וסבתו, היה אמור לקבל אות חייל מצטיין בטקס המסורתי והיוקרתי במשכן נשיא המדינה ראובן ריבלין, אבל בשל משבר הקורונה הטקס לא התקיים.
סמלת א' מנתניה משרתת כתומכת לחימה בשייטת 13. "אני אוהבת מאוד לצייר, וכשהציעו לי לשרת כשרטטת טכנית ביחידה, זה נשמע מעניין. הופתעתי לטובה מהתפקיד המעניין והמאתגר", היא מספרת. א', שהתגייסה בנובמבר 2018, הצליחה לממש את רצונה לשרת בצה"ל לאחר מאבק נחוש.
"בגיל 11 עברתי תאונת דרכים קשה", היא מספרת, "נכנס בי רכב גדול, שהנהג שלו היה שיכור, בזמן שהייתי עם המשפחה ביער בן שמן. הגענו ליער ליום הולדת משפחתי. הלכתי לקנות גלידה בצד השני של כביש הכורכר. כשחזרתי למשפחה, הרכב פגע בי כשחציתי את הכביש והתעופפתי באוויר".
בתחילה היא סברה שהפציעה אינה קשה. "חשבתי שיש לי שבר ברגל", היא משחזרת. "פינו אותי באמבולנס לבית החולים תל השומר ואז התברר שהתרסקה לי העצם. עברתי ניתוח קשה ומורכב, ואחרי שבוע חזרתי הביתה עם גבס שכיסה לי את רוב הגוף. התקופה הזאת הייתה קשה מאוד. הפסדתי חודשים ארוכים של לימודים, וכל פעולה פשוטה הייתה מסובכת. אולם גם ברגעים הקשים ביותר תמיד הייתי חיובית ואמרתי שלא אוותר לעצמי".
לאחר שיקום ממושך היא חזרה לבית הספר ונעזרה בקביים. "עברתי עוד שני ניתוחים, במטרה לשפר את מצב הרגל, אבל עד היום יש לי לעתים כאבים ואני לא יכולה לרוץ", היא מוסיפה.למרות המגבלה ו־35% נכות שנקבעו לה, היא לא ויתרה על הגיוס לצה"ל. "מאז שאני ילדה ידעתי שאני רוצה להיות לוחמת כשאתגייס", היא מספרת, "אולם אחרי הפציעה הבנתי שהחלום לא יוכל להתגשם ואז רציתי לשרת בחיל הים".
אבל הדרך לשם לא הייתה קלה. א': "אחרי שהשלמתי את כל הפערים בלימודים, עשיתי בחינות בגרות בביולוגיה ובכימיה חמש יחידות וגם התנדבתי בליצנות חברתית בבית החולים לניאדו. כבר תכננתי את השלב הבא – גיוס לשירות משמעותי בצה"ל. אלא שבלשכת גיוס לא הסכימו לגייס אותי. אז מיד, באותו יום, הגשתי טפסים להתנדב לצה"ל".
על השירות היא אומרת: "העבודה מאוד מעניינת ותורמת וגם רואים את התוצאות שלה. אני מאושרת עד השמיים. אין יום שאני לא שמחה, טופחת לעצמי על השכם ואומרת לעצמי 'איזו מלכה אני' על כך שהלכתי לצבא. "הייתי רוצה להישאר בקבע, אבל כרגע אין אפשרות כי לא מחתימים. כל סוף הוא התחלה חדשה, ואני כבר חושבת על השלב הבא שיגיע בקרוב - ללמוד עיצוב ותכנון. הציור הוא האהבה הגדולה שלי".
קאק, המתגוררת בגבעתיים עם שותפה, אף היא חיילת בודדה מברזיל, מספרת שהמצב הכלכלי הקשה בדרום אמריקה גורם ליותר ויותר צעירים מהאזור לעלות ולהתגייס כחיילים בודדים. קאק, שבנעוריה היתה פעילה בתנועת הנוער הבונים־דרור, החליטה סופית לעלות לארץ, בעת שלמדה פסיכולוגיה בברזיל. "אז החלטתי שאני צריכה לעלות ארצה ולהקים משפחה בישראל. אני מרגישה כאן בבית ומסתדרת טוב מאוד".
"השנה נקבע שיא חדש במספר המתנדבים שמתגייסים לצה"ל", אומר ראש מדור ש"י (שירות ייחודי) באכ"א רב־סרן מאור כהן. לדבריו, בין אוגוסט 2019 לספטמבר 2020 גויסו לצה"ל 883 חיילים מתנדבים, לעומת 784 בשנה שלפני כן. "היה צפוי להיות גיוס אף גדול יותר, אבל הקורונה השפיעה על גיוס מתנדבים עם מוגבלות מסוימת", הוא מציין.
מפילוח המתגייסים עולה כי 54.8% הם בני 18, 32.2% בני 19 וכ־14% בני 20 ומעלה. שיעור המתנדבים הגבוה ביותר היה מתל אביב – 5%. אחריה מדורגות פתח תקווה – 4.2%, ירושלים – 3.7%, רעננה - 3%, חיפה – 2.8%, כפר סבא – 2.5% ובאר שבע – 1.8%. 34% מהמתנדבים שהתגייסו בגיוסי הקיץ השנה הגיעו לתפקידים שונים בחיל האוויר. 17% נוספים הגיעו לחיל המודיעין, 15% לזרוע היבשה, 12% לחיל הים ו־10% לאגף כוח אדם.
לדבריו, יש כמה גורמים לגידול במספר החיילים המתנדבים המתגייסים לשורות צה"ל. "הצלחנו לצמצם משמעותית את תהליכי הגיוס שלהם", הוא מספר. "בעבר, למשל, זימון לוועדה רפואית לקח בין חודש לשלושה חודשים. כיום הזימון מגיע בתוך כשבוע. גם תקופת ההמתנה לבחינה למדור מיון ואבחון בענף הקליני קוצרה מחצי שנה לארבעה חודשים.
"אנחנו גם משקיעים בפרויקטים רבים, בשיתוף עמותות וארגונים, כדי להיטיב את השילוב של קהל המתנדבים בשירות הצבאי ומקיימים כנסים לעידוד התנדבותי המופצים דרך העיריות לתיכונים בארץ. בתקופת הקורונה נעשים הכנסים בזום". כהן מספר שביום הגיוס כל מתנדב מקבל ליווי פרטני, החל מלשכת הגיוס, דרך שרשרת החיול ועד הפינוי הביתה לאחר מכן. זאת, במטרה להעניק תחושה טובה לכל מי שהתנדב להתגייס, חרף מגבלות בריאות.
התרעות פיקוד העורף