שער הכניסה הקטן והצנוע לא מסגיר שמאחוריו ממוקם בסיס האזנה של יחידת 8200, באחת מנקודות הנוף המרהיבות ביותר בצפון, שמהן נשקפת תצפית לסוריה וללבנון. “מעטים הם המקומות בצה”ל שבהם אתה עובד על פרשייה מודיעינית, ובשלב מסוים יכול לצאת החוצה, לראות ולשמוע את הדי הפיצוצים לפעולות המיוחסות לישראל מעבר לגבול בסוריה”, אומרים לנו קצינים בבסיס.

אל שער הבסיס, שנחשב אחד הסודיים ביותר של חיל המודיעין, אנחנו מגיעים לאחר טיפוס בכביש מפותל באזור מיוער. בפתח הבסיס עומד רב של חב”ד עם משפחתו ומחלק מצה שמורה לכל מי שנכנס או יוצא. מבחינת קציני הבסיס וחייליו, הביקור שלנו בבסיס הוא חריג במיוחד, והם אינם יודעים לספר אם עיתונאים בכלל חצו אי־פעם את שער הכניסה הזה. מעבר לשער מתגלה אחד הבסיסים המטופחים והיפים ביותר בצה”ל. את פנינו מקדמת חממה להנבטת צמחים שמשכיחה לרגע כי מדובר בבסיס צבאי.

הבסיס הזה, יחד עם שתי שלוחותיו לאורך הגבול עם לבנון וסוריה, הוא למעשה הגדול ביותר ביחידת 8200. מאות חיילים, נשים וגברים, משרתים כאן ויוצאים הביתה פעם בשבועיים. הבסיס עובד כל הזמן, ללא הפסקה. בימים אלה, כשהמודיעין כבר מבוסס על אנליסטים, בינה מלאכותית וסנסורים, העבודה המודיעינית כאן היא הרבה מעבר להאזנה בלבד, ובשנים האחרונות, על רקע התחזקות חיזבאללה בלבנון וההתבססות האיראנית בסוריה, הבסיס הזה ושתי שלוחותיו הקדמיות הפכו לחשובים במיוחד. לא במקרה בשנים האחרונות נוהג מפקד פיקוד הצפון אלוף אמיר ברעם לקיים כאן לעתים את הערכות המצב הפיקודיות שלו, קרוב כמה שיותר למקורות המודיעין שיכולים לספק לו תמונה מלאה על הצד השני.

שיטת הפיקוד בבסיס היא שונה מאשר במקומות אחרים. סגן אלוף א’ הוא מפקד המרחב והוא אמון על התפעול של הבסיס ועל הרציפות התפקודית שלו גם בשעת מלחמה. על הבסיס והמרחב הוא מפקד יותר משנתיים. סגן אלוף ל’, שנמצא בבסיס שמונה חודשים, אמון על המשימות המודיעיניות. את ההחלטות הם מקבלים יחד, את הקורונה הם עברו בקפסולה משותפת, ומבחינתם הם מהווים יחד את השלם הפיקודי.

סגן אלוף א’ החל את שירותו ב־8200 כאלחוטן. “כשאני הייתי אלחוטן, הייתי יושב עם אוזניות ומאזין”, הוא מספר. “היום הם מוגדרים כאנליסטים - מתעסקים יותר בניתוח של המידע. האלחוטן כיום הוא הרבה יותר מדויק. יש מגוון רחב של חומרים ואמצעים שמהם מופק המודיעין”.

מפקדי היחידה (צילום: יוסי אלוני)מפקדי היחידה (צילום: יוסי אלוני)


בחדרי העבודה שבהם אנחנו מבקרים, להאזנה יש כמובן תפקיד חשוב. הנוכחים כאן, רובן חיילות, מאזינים לשפה הערבית ולשפות נוספות. “המטרה שלנו היא לחיות ממש את הצד של האויב ולא רק לתת סימנים”, אומר סגן אלוף א’. “האנשים פה יוצרים את הפרסומים הזרים בלילה (מתכוון לתקיפות המיוחסות לישראל – טל”ר) וקמים לבוקר רגיל אחר כך. חייל נכנס בשער הבסיס בפעם הראשונה ובתוך שבועיים־שלושה מבין לאן נכנס. כל פעם מחדש אתה קם לאותו בוקר ‘שגרתי’ אחרי אירועים בלילה. זה יותר עָצים ממה שהיה פעם”.

האירועים הללו יכולים לגלוש למלחמה?
“יש משהו במודל שהופך את רף העצימות למצב השגרה בשל הדחיפות של הפעולות. לפעמים, חיילים שעובדים כאן על המב”ם (המערכה שבין המלחמות שמנהלת מדינת ישרא נגד התעצמות מדינות אויב – טל”ר) מסתכלים מהתצפית כאן על סוריה ורואים את הפיצוצים בזמן אמת. החיילים פה מחוברים לכל אירוע ברמה הכי גבוהה שאפשר”.

אחד האירועים הדרמטיים ביותר בגזרה התרחש ב־27 ביולי 2020, כאשר חמישה פעילי חיזבאללה חדרו לשטח ישראל. לפי ההערכות, הם ניסו להתמקם בסמוך לאחד המוצבים באזור הר דב ולבצע ירי צליפה, אך נתקלו בתגובה מהירה של צה”ל, שהשיב באש לכיוון מקורות הירי. הרקע לאירוע היה ניסיונו של חיזבאללה במשך חודשים ארוכים לבצע פיגוע נקמה בעקבות הרג פעיל חיזבאללה בסוריה בתקיפה המיוחסת לחיל האוויר הישראלי. היכולת המודיעינית הגבוהה של ישראל סייעה לסכל ניסיונות קודמים חוזרים ונשנים של חיזבאללה להוציא אל הפועל פיגועים כאלה. באירוע בהר דב היתרון המודיעיני של צה”ל היה עד כדי כך מובהק, שחוליית הצלפים של חיזבאללה נצפתה לאורך כל הדרך למוצב הישראלי, ובמשך שעות ארוכות. לנוכח היתרון שהיה לצה”ל באירוע זה, החליטו הרמטכ”ל ומפקד הפיקוד שלא לחסל את חוליית המחבלים, אלא לאפשר לה לברוח חזרה ללבנון לאחר הירי שבוצע לעברה. התפיסה הייתה שהסלמה לא תשרת את ישראל ותפגע בתכלית החשובה יותר: להמשיך לפעול באופן אגרסיבי בסוריה נגד התבססות איראן, חיזבאללה והמיליציות השיעיות. ההחלטה הזו ספגה ביקורת בתוך הצבא ומחוצה לו, והיו שטענו שהועבר מסר בעייתי שפגע בהרתעה.

כך או כך, אין ויכוח על כך שהיתרון הישראלי בנושאי מודיעין מקל עבור מקבלי ההחלטות את ההכרעה בדילמות מורכבות. לפני האירוע בהר דב, נערכו בצה”ל לכמה תרחישים אפשריים מצד חיזבאללה. המשימה של יחידת 8200 בכלל, ומפקדי וחיילי המרחב הצפוני בפרט, הייתה לזהות את הניסיונות הללו, לספק את המודיעין הנדרש ובמקביל גם להיערך לאפשרות של הסלמה ומלחמה שיכולות להתפתח בעקבות השלכות אותו אירוע שבחיזבאללה מתכננים להוציא אל הפועל. “ההתארגנות שלנו לאירוע כזה היא לכל זמן שנדרש”, אומר סגן אלוף ל’. “יש לנו כוח מילואים מאוד מיומן וגדול של אנשים ששירתו כאן בעבר. הם נמצאים ברמת כשירות גבוהה, והם רוצים להגיע כאשר קוראים להם. באירוע בהר דב היינו במצב של התארגנות (מצב שבו מוקם צוות מורחב להתמודדות עם אתגר מבצעי שדורש היערכות מיוחדת – טל”ר). עד לאירוע פעלנו בשעון לחימה: בשש בבוקר מגיעים לבונקר, מגבשים תמונת מצב. קשה מאוד להגדיר איפה האירוע הזה התחיל, אבל באופן כללי אנחנו יודעים להיערך על פי מה שקורה בשטח. צריך מהר מאוד להבין את הסיטואציה על מנת לדעת איך לתת את המענה הטוב ביותר לכוחות בשטח. מחפשים חתימות דיגיטליות (איסוף נתונים בכל מיני אמצעים מתוך העולמות הדיגיטליים - טל"ר) כדי לתת למפקד הפיקוד והאוגדה כלים לניהול מושכל; את האופציה לנהל את הסיכון”.

מראה כללי של היחידה (צילום: יוסי אלוני)מראה כללי של היחידה (צילום: יוסי אלוני)


“ברגעים כאלה התפקיד שלנו הוא להיות גם מי ששומר על ראייה רחבה, לגזור משמעויות”, מוסיף סגן אלוף א’. “ברגע המגע הטקטי אנחנו מתעסקים בעיקר במעטפת האיומים הרחבה. למעשה לתפיסתנו אנחנו שותפים מלאים בהגנה על הכוחות בשטח יחד עם האמצעים של צה”ל”.

לדברי הקצינים הבכירים של המרחב, האירוע בהר דב אף היה טעון יותר לנוכח העובדה שאחד מקציני השריון שהיו בגזרת התקרית הוא בן זוגה של אחת הקצינות שליוו את המשימה מקרוב. “הקצינה יודעת שהיא מחזיקה מודיעין על המרחב שבו נמצא הטנק של חבר שלה”, מספר סגן אלוף ל’. “ראיתי על הפנים שלה שהיא עמוק באירוע, זה חלק מהמורכבות”.


סלף סרוויס


בשנים האחרונות מצוי צה”ל במערכה בין המלחמות, שבה מיוחסות לצה”ל ולחיל האוויר הישראלי תקיפות של מאות מטרות בסוריה הקשורות להתבססות איראן וחיזבאללה, בהן תשתיות, בסיסים, מחסני נשק, שיירות ומטרות נוספות של חיזבאללה. המציאות הזו הוסיפה נדבך עבודה חשוב לעבודת המודיעין: איכות המודיעין הנדרש בזמן אמת היא גבוהה יותר, והמטרה היא לאפשר לצה”ל לפגוע באותן מטרות המיוחסות לו בלי שהדבר יוביל למספר נפגעים גבוה או להסלמה אזורית.

“אנחנו לוקחים חלק במערכה בין המלחמות בצורה פעילה - מהנבטת האירוע ועד שיש עליו סגירת מעגל”, אומר סגן אלוף ל’. “זה נעשה בשיתוף פעולה עם קהילת המודיעין ואמ”ן. יש בבסיס ימים שבהם הבוקר עובר תפנית מאוד קיצונית, וצריך לעשות שינוי של כל מוד ההפעלה של הבסיס באותו יום, כאשר אתה עוסק במשימה שנכנסת הקשורה להתבססות האיראנית בסוריה או להתעצמות של אחרים”.
איך מגיעים ליכולת בתחום הזה?

“היבטים שונים של חתימה דיגיטלית - מגוון של סנסורים שפועלים במקביל. אנחנו משלבים בזה הכל - ממודיעין גלוי, דרך ויזינט (מודיעין חזותי) ותובנה מודיעינית של חוקר ועד האנשים שלנו שמכירים היטב את נדבכי השפה השונים שלנו”.

מה קורה כשמגיע מטוס מאיראן לדמשק, ויש חשד שהוא הביא עמו מערכות נשק מתקדמות?
סגן אלוף א’: “זה חלק מהשוטף שלנו. הביטחון השוטף השתנה בשנים האחרונות: יש בט”ש על הגדר ויש בט”ש בעומק. אנחנו חלק מכל אירוע שמתרחש בזירה הצפונית, בסוריה ובלבנון, מתעסקים בזה מרמת הכנת המטרות לעת מלחמה, דרך הגנה לכוחות הפועלים על הגדר, ועד תחומים אסטרטגיים נוספים”.

סגן אלוף ל’: “כאשר נכנסה התראה לפיגוע נקמה של חיזבאללה, מאותו הרגע - 24 שעות, שבעה ימים בשבוע - הבסיס היה בכוננות מיוחדת שנמשכה כמה חודשים. חיילים סגרו כאן בשמחה יותר מ־21 יום בבסיס. מאותו הרגע שנכנסה כאן כוננות מיוחדת, עשינו הכל על מנת לספק מענה למנעד איומים רחב על הגדר, לתת מענה למה שמעניין את מפקד האוגדה ומפקדי החטיבות ממגוון סוגי חומרים שיש לנו יכולת לספק לו. יש כאן מפקדי אוגדות ומפקדי חטיבות שנמצאים בקשר שוטף עם קצינות בדרגת סגן לבירור שאלות מודיעיניות מורכבות בגזרתם. התפיסה שלנו היא גישה שונה מבעבר; גישה של סלף סרוויס. מפקדי השטח יכולים לבחור מה מעניין אותם לדעת, ואנחנו עובדים כמפעל מידע, והמטרה שלנו זה להנגיש להם את המידע בצורה הכי טובה שאפשר”.

על מנת לייעל את עומס העבודה ולנהל את המידע, היחידה מחולקת לעשר מולקולות, כשכל מולקולה היא צוות עבודה האמון על שלל משימות: מאיראן בסוריה ועד לחיזבאללה, מהגנה על הגבול ועד הכנת המודיעין והמטרות הנדרשות למלחמה הבאה. בכל מולקולה עשרות רבות של חיילות וחיילים ואנשי קבע ממגוון רחב של תחומי המודיעין השונים, שעליהם מפקד סגן או סרן. שבע מתוך עשרת מפקדי המולקולות הן קצינות. “המולקולות הן רב־תחומיות”, מספר סגן אלוף ל’. “מעבר למפקדים ולחיילים מ־8200, יש בהן נציגות ליחידה 9900 (עוצבת המודיעין החזותי), פיקוד הצפון, חטיבת המבצעים ויחידות נוספות במודיעין. חלק מייצור המטרות של צה”ל מתבצע פה. הבנייה של המטרות הופכת להרבה יותר מקצועית: אתה לוקח חומרים של 9900, ובאמצעותם האיש של 8200 יודע להכווין את עצמו, והמכונה הופכת להיות מאוד אפקטיבית”.

כאשר יש משימות מיוחדות שעולות כצורך מבצעי, ביחידה בונים צוות התארגנות מיוחד, שבנוי משילוב של כמה מולקולות ומגורמים נוספים במודיעין ובצה”ל. משימתו היא לתת מענה אד הוק לאותן משימות מיוחדות. “כל מפקד מולקולה מקבל בין עשרות עד מאות החלטות ביום, כל אחת מהן רלוונטית מאוד לביטחון המדינה בזירה הצפונית”, אומר סגן אלוף א’. “מהפכת המידע מחייבת קבלת החלטות על פי תעדוף. מפעל המידע שקיים כאן דורש קצב מדויק. ככל שאתה יורד למטה בדרגי הייצור, יש יותר החלטות בזמן אמת שצריך לקבל. כל יום כאן הוא כזה, ומכאן החשיבות הגדולה של עבודת החיילים והקצינים הזוטרים”.


בחדר הדיונים אנחנו נפגשים עם שבע מפקדות המולקולות וקצינת האג”ם של הבסיס, סרן ד’, שחזרה לשירות לאחר שלוש שנים באזרחות כדיילת באל־על. לפני שהשתחררה הייתה האישה הראשונה לפקד על חיילי המודיעין במוצב החרמון, המוצב שנכבש בתחילת מלחמת יום הכיפורים וכיכב לאחרונה בסדרה “שעת נעילה”. רוב הקצינות בחדר הן בנות 21 עד 23, בתפקיד הקצונה השני שלהן בחיל המודיעין, ולתחושתן הן ממלאות תפקיד שהחשיבות שנותנים לו בצבא היא לעתים כמו של סגן אלוף בצה”ל. “לא הולכים לישון אף פעם בראש שקט”, מספרת סרן ד’. “כששירתי במוצב החרמון, והייתי המפקדת הראשונה שם, הייתה תחושה שאני נמצאת במחילה, וזה מטורף. אני נשאלת הרבה פעמים באזרחות: למה חזרת לצבא? אם רק הייתי אומרת להם במה אני מתעסקת ומה אני עושה באמת, הם לא היו שואלים אותי את זה”.
“לפעמים זה יכול לתפוס אותך בהפתעה”, מספרת סגן ש’. “קמים ומתכננים את היום ופתאום מקבלים טלפון מהמפקדים, מתדרכים את החיילים ומתחילים לתפעל את האירוע, לנהל את ההפקה. זה יכול להיות פעולה יזומה או צורך מיידי להגן על הכוחות. המעבר משגרה לחירום מתרחש כאן כל הזמן. עובדים לתוך הלילה, ואז קמים שוב בבוקר וחוזרים לשגרת היום. זה חלק מהשגרה שלנו כאן”.

מישהי מכן הייתה מעורבת באירוע בהר דב?
סגן ע’:” כל אחת מאיתנו התעסקה בזה דרך המשימה שלה. יש כאלו מאיתנו שמחזיקות את החזית, ויש כאלו שמתעסקות עם העומק וההשלכות האפשריות עליו כתוצאה מהאירוע. יש מקרים שבהם אם קורה משהו בזירה הלבנונית, אז מי שאמונים על הזירה הסורית אצלנו מסתכלים על תמונה רחבה יותר ולהפך. הכל נצור ומוכן. גם כאשר יש אירוע מתמשך שאנחנו מלווים אותו במשך תקופת זמן, כל שבוע שעובר שונה מהשבוע שלפניו”.

חיילת ב-8200 (צילום: יוסי אלוני)חיילת ב-8200 (צילום: יוסי אלוני)


סרן ד’: “בשוטף המשימה שלנו היא להגן על גבול הצפון, גבול שהוא חם תמיד. כשה מגיע לאירוע עצים, אנחנו יודעות לתת מענה ברגע - מאפס למאה”.

סגן נ’, שמפקדת על מולקולה שעוסקת בחזית הסורית: “אלה אירועים מורכבים גם פיקודית. לעתים יכול להיות עומס שנמשך יותר מחודש. הדינמיות והלחץ תופסים חלק בביצוע המשימה. במקרים כאלה אני יודעת שכל אחד ממפקדי המולקולות נרתם לעזרת השני”.
שיעור נשירה נמוך

כמו ביחידות אחרות, גם כאן הטיפול בחיילים ובמצוקות שלהם הוא חשוב במיוחד. “יש בעיות ת”ש, גם לחיילים התותחים ביותר צריך לדאוג, החיכוך שלהם עם הצד השני הוא מאוד גבוה”, אומרת סגן נ'. “הלחץ המתמיד ותחושת האחריות הגדולה המוטלת על החיילים גובים מחירים שאיתם צריך להתמודד, מעבר לכך שכמו בכל יחידה גם כאן יש בעיות ת”ש מהבית”.

זו עבודה מאוד שוחקת. במה מתבטא עומס נפשי כאן?
סגן מ’: “האחריות על הכתפיים של החיילים היא עצומה. המידע שנזרק לעתים לפח - לא יסתכלו עליו שוב. זה לא מובן מאליו, והתפקיד שלנו הוא להשאיר את כל הרעשים שמפריעים לביצוע המשימה מחוץ לחדר. הייתה לי חיילת אחת שהרגשתי שזה משפיע עליה. היא נכנסה ללחץ מהבנת האחריות המוטלת עליה, פחדה לפספס ידיעה. אני כמפקדת חייבת לשים לב לכך. היא האמל”ח שלי, היא זו שמביאה את התשובות לשאלות הכי משמעותיות שיש, ואני חייבת לדעת איך היא מסתדרת גם בצד הרגשי”.

סא”ל ל’: “אנחנו מאפשרים הרבה בתחום הת”ש, ואנחנו מתעסקים כמפקדים לא פעם גם באנשים שלא רשומים כזכאים לת”ש ועדיין זקוקים לטיפול ותשומת לב מצדנו”.

סרן ד’: “החיילים ביחידה מאוד מועצמים. בסוף חייל או חיילת ביחידה עולים לדיון לעתים מול אלוף משנה ומציגים בו את תוצרי היחידה או נדרשים לענות לשאלות תוך כדי הדיון. יש חיילים ביחידה שראש אמ”ן אפילו מכיר בשמם הפרטי. החיילים שלנו מבינים את האחריות האישית שלהם. שיעור הנשירה מהיחידה קטן במיוחד, ואנשים נלחמים להישאר בה. הם מבינים היטב את הכוח שיש להם ביד, את האחריות. זה לא אומר שלעתים אין בעיות, ואיתן צריך להתמודד”.

סגן מ’: “כשחייל משיג את ידיעת הזהב, אין תחושה טובה מזו. בשביל זה בדיוק הוא פה. הימים הקשים יותר הם כאשר לא קורה כלום. יש בעיות שלעתים נוצרות גם מהשגרה המיוחדת שיש כאן, מהעומס הקבוע, העבודה הרצופה לעתים עד לשעות הקטנות של הלילה. לעתים צריך להילחם עם החיילים שילכו לישון, שיעזבו את המשימה”.

אילו השלכות יש להאזנה ממושכת לצד השני?
סגן נ’: “החיילים שואלים את זה. מקשיבים בסוף לבן אדם. שומעים את האנשים שמאזינים להם ברגעים יפים וברגעים לא יפים. לעתים יש דמויות שנקשרים אליהן”.

סגן ר’: “החייל מבין את התמונה השלמה של מה שהוא שומע”.

סא”ל א’: “החיילים לא מתעסקים במשהו שלא קשור למודיעין עצמו. יש מערכות שמסננות את הדבר הזה, אלא אם יש לחומרים משמעות מבצעית קריטית. החייל לא נכנס לדברים האישיים”.  

בצה”ל טוענים שבניגוד לעבר, שיתוף הפעולה כיום עם הכוחות בשטח הוא טוב יותר מזה שהופגן למשל במלחמת לבנון השנייה. אחת הדרכים לשיפור תמונת המצב בשנים האחרונות היא שילוב אנשי המודיעין ביחידות הלוחמות. כך למשל, אחת הקצינות בחדר מפקדת גם על החיילים של יחידת 8200 המוצבים בעוצבת הבשן, שאמונה על הגבול ברמת הגולן עם סוריה. “אנחנו יום־יום עם הלוחמים בשטח, משם באים הדברים הטובים, הביחד הזה מביא המון”, היא מספרת. “מפקד האוגדה תת־אלוף רומן גופמן מדבר איתי על בסיס יומי. בגלל שאנחנו יושבים איתם, ההישגים גבוהים הרבה יותר”.

סגן נ’: “יש מגמה מתעצמת של העברת יכולות ישירות אל האוגדה והחטיבה. ככה מביאים את היכולות של 8200 אל היחידות הלוחמות בשטח”.
סגן ר’: “הרעיון של בינה מלאכותית הוא שלא תמיד צריך את האלחוטן שמבין ערבית. כמו שגוגל מתרגם, גם איש מודיעין שנמצא בשטח ביחידה לוחמת ולא דובר ערבית יקבל את הידיעה כתוצר מוגמר. אנחנו צריכים להבין מה מטריד את המפקדים בשטח על מנת להביא תוצר טוב יותר שלא יפספס”.

איך מתבטאת תחושת הצלחה?
סגן ע’: יש רגעים של אושר. אין כמו לשבת עם חייל ולהבין שפיצחת משהו. יש מצבים שכל החדר יקפוץ כתוצאה מפיצוח כזה”.

סגן מ’: “הייתה לי הצלחה גדולה של המולקולה, שבעקבותיה הזמינו את כל חיילי המולקולה לחגוג ב'על האש' בים”.

סרן ד’: “זה לא נגמר במולקולה. כאשר יש הצלחה גדולה, כל הבסיס מרגיש את זה באוויר”.

יש מחשבות לפעמים על הקריירה האזרחית שמחכה בחוץ?
סגן מ’: “התפקידים פה הם הכי משמעותיים והכי מוטרפים, עם הכי הרבה אתגר עצמי ואפשרות להשפיע על העולם. אנחנו קצינים בדרגת סגן שמפקדים לעתים על יותר ממאה חיילים ואנשי קבע במשימות המורכבות ביותר”.

סגן נ’: “למרות הגיל הצעיר שלנו והדרגה הזוטרה שלנו, אנחנו מקבילים לראשי ענפים (דרגת סגן אלוף – טל”ר) במקומות אחרים”.

סרן ד’: “יום אחד הייתי בירושלים עם חברים, ובשעה שלוש בצהריים אמרו לי שעולים לוועידה בגלל התרחשות מבצעית. במקרים כאלה אין מה לעשות. המחויבות קודמת”.

סגן ר’: “יש הקרבה, כל הזמן חייבים להיות זמינים, החיילים עוברים איתנו תהליכים משמעותיים, וגם הקשר איתם משאיר אותנו במערכת”
.
סגן נ’: “מי שמפקד כאן נכנס למשרה מלאה. כשחיילים יוצאים הביתה הם לא לוקחים את העבודה הביתה, אבל לנו זה לא תקף”.

סגן מ’: “אחת הסיבות להישאר כאן זה שאנחנו לא מצליחות לדמיין משהו יותר מעניין ממה שעושים פה, אין משהו שיכול להשתוות לפה”.