לפני שנה בדיוק, כחודשיים לפני שפרצה הקורונה, החליט תא"ל (במיל') אמיר אביבי להקים ארגון מקצועי במטרה לשנות את התפיסה הביטחונית של מדינת ישראל. קצת לפני שהתהליך המעשי של הקמת העמותה המכונה "הביטחוניסטים" יצא לדרך, ראש הממשלה נתניהו כבר הכריז על קידום הריבונות בבקעה, ואביבי כמנכ"ל וכמייסדה של התנועה שלח לו מכתב תמיכה שיצר באזז עצום. "בתוך שבוע קיבלתי 300 טלפונים מקצינים ואנשי צבא לגבי התנועה, וזה הלך וגדל בסדר גודל מאוד מפתיע. היום אנחנו מונים כבר 2,000 איש".

אביבי (52), דור 15 בירושלים, בילה את רוב ילדותו בחו"ל כבן לפיני אביבי, דיפלומט מוכר ששימש כשגריר ישראל בכמה מדינות. "התחנכתי בבתי ספר אמריקאיים ובריטיים וחזרתי בגיל 18 להתגייס, מצויד בהרבה שפות וראיית עולם", הוא מספר. "התגייסתי להנדסה קרבית, ואחרי כמה תפקידים משמעותיים בצבא הגעתי להיות ראש לשכת הרמטכ"ל דאז משה (בוגי) יעלון. זו הייתה הפעם הראשונה שנחשפתי לעומק המצב הלאומי, לשיח ברמה האסטרטגית הכי רחבה שלו. שם בעצם הרמתי לרגע את הראש מהשטח והתחלתי להסתכל על הדינמיקה מבחוץ. הדהים אותי לראות שאף על פי שראינו תוצאות של מעשים כאלה ואחרים בתחום המדיני, אין הפקת לקחים בשטח".

מה זאת אומרת אין הפקת לקחים?
"כשאריאל שרון החליט להתנתק, הוא הגיע לבדו להחלטה. אני זוכר שגם בוגי וגם אבי דיכטר שהגיעו ללשכת ראש הממשלה אמרו לו שהמחיר להתנתקות בצורה שנעשתה, יגרום לכך שתקום פה חמאסטן. שרון לא הקשיב, ופיטר את בוגי, מינה את דן חלוץ במקומו, ובסופו של דבר - הדרג המדיני מימש את התוכנית שלו, בניגוד למה שהצבא ראה לנכון. ואני עמדתי מנגד וראיתי כיצד הצבא אימץ את הנרטיב המדיני, ונערך מחוץ לרצועה כאילו אנחנו נכנסים לעידן של שלום, לא היו מוצבים ולא שום דבר. אז הבנתי שהחיים קצת יותר מורכבים. עם הזמן ידעתי שצריך מישהו שיסתכל על ביטחון ישראל בצורה מקצועית גרידא, מבחוץ, וירים דגל עד כאן! כשצריך".

אמיר אביבי (צילום: באדיבות הביטחוניסטים)אמיר אביבי (צילום: באדיבות הביטחוניסטים)


לדבריו של אביבי, תנועת הביטחוניסטים קמה במטרה למלא ואקום שנוצר לאורך השנים, שבמסגרתו לא נשאלה שאלה מאוד עקרונית הנוגעת לביטחון ישראל. "לא שאלו אף פעם מה יבטיח את ביטחון ישראל והעם היהודי לדורות קדימה", הוא אומר. "בשנים האחרונות השבנו בשיח שבעיקר ממוקד פתרונות מדיניים, שיח שהוא בעיניי מרובה ססמאות, פוליטי במהותו ודי רדוד. במסגרתו, בשום שלב לא נעשה דיון מהותי במדינה, מה החזון שלנו מבחינה ביטחונית, מהם הקווים האדומים שלנו, מהם הקווים שאם נחצה אותם נעמיד בסכנה רוחנית, פיזית וקיומית את מדינת ישראל. ובהקמת התנועה הזו החלטנו להקדיש את עצמנו לנושא הביטחוני, לדיון בביטחון הלאומי במובן הרחב, וכל זאת מבלי ללכלך זאת עם תוכנית מדינית שאנחנו מנסים לכופף בכוח את המציאות אליה".

הגוף המקביל לכם הוא "מפקדים למען ביטחון ישראל". האם חלק מהרעיון היה לתת נקודת מבט מקצועית כקונטרה?
"ארגון מפקדים נבנה סביב תוכנית מדינית ספציפית. תוכנית היפרדות עם דיון אחד מרכזי שאומר שאם לא ניפרד, אז לא יהיה פה רוב יהודי. אנחנו באים ואומרים שזה לא נכון, הטיעון הזה הוא לא נכון. ואפרופו היבטים מדיניים, אנחנו מכירים הרבה אופציות אחרות. אף פעם לא הסבירו איך אפשר להגן על מדינת ישראל בלי הבקעה, בלי יהודה ושומרון. בניית רעיון הכוחות הבינלאומיים שיגנו עלינו זה משבר בסיסי באתוס הציוני. אם יש משהו שכולנו אומרים, במיוחד בתקופה הזאת, זה שלעולם לא נאפשר מצב שבו אנחנו לא מסוגלים להגן על עצמנו בכוחות עצמנו".

אתה טוען שהארגון הוא לא פוליטי, ובכל זאת אי אפשר להתעלם מהדיון שמציף פה דילמות שהן בין ימין ושמאל.
"אנחנו לא פוליטיים במובן שזה לא ארגון מפלגתי, אנחנו לא גוף שתומך במפלגה כזו או אחרת, אלא באים מהמקום המקצועי הביטחוני, באים ממקום של ערכים ציוניים קלאסיים. אני חושב שבציבוריות הישראלית היה קול אחד חדגוני ולא ממש ביטחוני, ובפוליטיקה כמו בפוליטיקה, השיח הוא מאוד ססמתי ולא מעמיק. המחשבה שלנו הייתה איך לוקחים סוגיה מורכבת כביטחון לאומי, מפשטים אותה ומנהלים שיח עם צעירים, עם מכינות, עם הציבור, ומעלים את הדברים החשובים לסדר היום. מטרת־העל של הביטחוניסטים היא קודם כל לייצב את התנאים שיבטיחו שהמדינה הזאת תתקיים גם בעוד אלפי שנים, וזה לא דבר מובן מאליו בכלל. אנחנו עם שגורש פעמיים מארצו, אחרי 2,000 שנות גלות. עוד לא עברו 73 שנה, ויש אצלנו מגמות ומחשבות בשטח שעלולות להביא אותנו לאותה נקודה שבה היינו קודם".

ההחלטות הללו בסופו של דבר מתקדמות ומתקיימות בדרגים הפוליטיים. מהי לדעתכם הדרך הנכונה להשפיע על אותם מקבלי החלטות?
"קודם כל, דרך השיח עם הציבור. הטמעת תפיסת העולם הביטחונית שלנו גם בקרב הציבור היא חשובה. אנחנו קרוב ל־2,000 קצינים, וזה מאפשר לנו להגיע לאין ספור מקומות. וזה לא שיח של אלופים ותתי־אלופים, אנחנו לא תנועה אליטיסטית. אחת ההחלטות העקרוניות שקיבלנו בהתחלה היא שאנחנו לא רוצים להיות ארגון של בכירים, זה לא מעניין. אנחנו רוצים תנועה תוססת, שכל הזמן מזינים אותה צעירים וכל מי שביטחון ישראל יקר ללבו. אז יש גרעין של מפקדים בכירים וקצונה בכירה, ולצד זה יש המון חבר'ה צעירים. לפעמים שיח בתיכונים של תת־אלוף בן 50 הוא פחות משמעותי משיחה עם מ"פ בת 22 שהשתחררה לא מזמן. אבל ממה שנראה בשטח - הייתי אומר שהבורות היא כמעט בלתי נתפסת".

הביטחוניסטים במהלך סיור עיתונאים בשומרון (צילום: באדיבות הביטחוניסטים)הביטחוניסטים במהלך סיור עיתונאים בשומרון (צילום: באדיבות הביטחוניסטים)


מה הכוונה בבורות?
"עשיתי השבוע שיחה במועדון גיל הזהב במבשרת מול חבר'ה שהם לחלוטין האליטה של מדינת ישראל, כולם בשנות ה־70 וה־80 לחייהם. ואנשים אחר כך מגיעים אליי ואומרים לי שאף אחד לא דיבר איתם על הסוגיות הללו ברמה של 'מי יודע מה רוחב המדינה'. את יודעת מה רוחב המדינה? 70 קילומטרים, שמתוכם יש את ערי יהודה ושומרון. אנחנו מתחמקים מהדיון הזה, וכמדינה לא מכריעים, לא אומרים לאן הולכים. המדינה נמצאת שנים בססטוס קוו שהוא בעצם לא סטטוס קוו, והעסק מתנהל כשהוא לא מנוהל".

אתם בעצם טוענים שהתפיסות שחשבנו שהיו נכונות לזמנן אינן רלוונטיות במציאות הביטחונית הקיימת, ושצריך לחשב מסלול מחדש?
"אני חושב שאיך שרבין הגדיר את הסוגיה הפלסטינית זה כמעט אחד לאחד תוכנית טראמפ. אם רבין היה חי היום, הוא היה מצטרף לביטחוניסטים במאה אחוז. בנאום האחרון שלו בכנסת הוא שם את הקווים האדומים שלו בעניין ביטחון ישראל: הבקעה במובנה הרחב, הביטחון הכולל ביו"ש וחשיבות ההתיישבות וירושלים מאוחדת. הבעיה של רבין עם נושא אוסלו היתה במימוש, נעשו אין ספור טעויות".

הדור של עמיתיכם הוא דור הקצונה שרובו בוגר מלחמת יום כיפור, אתם הדור של עזה ויו"ש, האם יש הבדל בתפיסות הביטחוניות ביניכם מכיוון שאתם דור "המלחמה החדשה"?
"הדור ההוא לא מכיר את המלחמות האלה. זה דור שהמלחמות היו בו אחרות לגמרי. הם לא מבינים שהמלחמות השתנו לחלוטין, גם אנחנו לא חושבים שטנקים יחצו מירדן עכשיו. הצרכים הביטחוניים של היום הם לא הצרכים הביטחוניים שהיו לפני 30 שנה".

ומה דעתכם על ההתנהלות הנוכחית מול חמאס, שגם היא, אפשר לומר, רצופה טעויות?
"נעשות הרבה טעויות. אחד הדברים שאותי מטרידים יותר, וזה מחזק בעיניי את החשיבות של הביטחוניסטים כתנועה, הוא ששאלות מקצועיות וביטחוניות נתפסות בצבא כפוליטיות והצבא לא עוסק בהן. צבא ההגנה לישראל, בתנאים שהממשלה ייצרה לו, לא מסוגל לספק את הסחורה. אם מחר בבוקר לחמאס מתחשק לירות 10,000 רקטות על תל אביב, זה יקרה, וזה דבר שהוא בלתי נסבל, ולצבא, חזק ככל שיהיה, אין מה לעשות כדי לעצור את זה ללא כיבוש של כל עזה. פה למשל הוויכוח עם העמיתים שלנו מתחיל.האמירה שצה"ל הוא הצבא החזק ביותר במזרח התיכון זו אמירה לא רלוונטית בסיטואציה המסוימת כיום".


בלי פוליטיקה


כעת, משתוכניתו של טראמפ לא יוצאת אל הפועל, וממשל ביידן משנה את מדיניות הפעולה במזרח התיכון, הביטחוניסטים לא נחים לרגע ומשגרים ניירות עמדה הן לקונגרס והן לסנאט, ובין היתר גם למקבלי ההחלטות בארץ. "אנחנו מוציאים דפים שמביעים את הקול הביטחוני שלנו, לא ממקום של ביקורת אישית על ראש ממשלה כזה או אחר, אלא על מדיניות עקרונית". אומר אביבי.

אגב, זה המקום לומר שפעילות הביטחוניסטים לא מסתיימת רק בגבולות הארץ. אביבי מספר שבימים אלה הם פועלים גם למען קהילות יהודיות בחו"ל. "עם ישראל צריך מוסד שעוסק באבטחת קיומו, זה לא דבר מובן מאליו. ואנחנו מנהלים את השיח הזה גם עם הקהילות היהודיות ברחבי העולם. זה לא רק איך מבטיחים את הביטחון של מדינת ישראל, אלא איך מבטיחים את ביטחונם האישי של הקהילות בחו"ל, שהולך ויורד בתקופה האחרונה, וחייבים לתת את הפוקוס גם עליהם".

האלוף ג'רי גרשון עם השגריר לשעבר פרידמן (צילום: באדיבות הביטחוניסטים)האלוף ג'רי גרשון עם השגריר לשעבר פרידמן (צילום: באדיבות הביטחוניסטים)


כיצד נבחרות הסוגיות שאתם מתמקדים בהן?
"סוגיות שאנחנו חושבים שקריטיות. איראן, למשל. אנחנו שמים את כל כובד משקלנו כדי להבהיר שחזרה להסכם הקודם היא אסון, והוצאנו לנשיא הנכנס ביידן נייר של 33 עמודים מפורטים לפרטי פרטים בעניין הסוגיה האיראנית, מה נכון לעשות ומה צריך לעשות, ואנחנו מגיבים להתפתחויות כמו שקורה עכשיו. כמובן שהיינו מעורבים, ואנחנו עדיין, בכל מה שקשור ביו"ש ובזירה הפלסטינית בכלל, ואנחנו חושבים שאנחנו חיים במזרח תיכון חדש לגמרי, עם המון הזדמנויות לחשיבה אחרת".

יש לזה סיכוי? כלמודי קרבות - לא רק השלום לא הצליח, אלא גם לא המלחמה.
"הסיכוי לא בזה שהפלסטינים יגידו כן, אלא דרך הכרעה תודעתית. וזה די דומה לכיוון שטראמפ בתוכנית שלו בעצם דחף אליו, שאתה בא ואומר: תראו, יש רעיון, חזון, יש צעדים מסוימים שאם ישראל תעשה אותם, בעיקר בהקשרי הריבונות, בסופו של דבר גם יביאו להכרה בצד הפלסטיני. הם איבדו לחלוטין את התמיכה בעולם הערבי, והפכו מכלי לניגוח ישראל לנטל בדרך להתקרבות לישראל".

[email protected]