בערב חג השבועות בשנת 1981 הדהימה שמיניית מטוסי 16-F ישראלית כשתקפה והשמידה את הכור הגרעיני בעיראק. מרחבי העולם הגיעו לא מעט גינויים על הפעולה הנועזת בעומק האויב, אבל בארץ נרשמה אופוריה, ובבחירות לכנסת העשירית, שנערכו כמה שבועות לאחר מכן, ניצחו מנחם בגין והליכוד ברוב זעום את המערך, בניגוד לכל הסקרים, והתוצאה הצמודה יוחסה להצלחת המבצע.
"מי שאמור היה להוביל את המחאה, עוד לפני אמיר השכל, הייתי אני", סיפר רז כשנפגשנו. "אני ביקשתי ממנו לבוא. הוא היה פקוד שלי בבית הספר לטיסה, איש נפלא. אמרתי כמה פעמים בשנתיים האחרונות שחשבתי שהוא צדיק, אבל התברר שהוא קדוש. פורמלית, הסיבה שלא הגעתי הייתה מפני שנשאבתי לפרויקט לוחמה בתאונות עבודה, אבל האמת היא שאני לא בנוי לזה, בניגוד להשכל ולחבר'ה שנמצאים איתו. הם קשוחים ממני, וגם אם הייתי הולך, אחרי שבוע או שבועיים הייתי עוזב. אמרתי להם: 'כל הכבוד'".
במבצע שלנו הייתה התנגדות של ראש המוסד וראש אמ"ן, אבל הייתה תמיכה של הרמטכ"ל ומפקד חיל האוויר. בגין עשה דבר מעניין ומרשים מאוד בעיניי. הוא אמר שלא ייצא למבצע עד שלא תהיה תמיכה פה אחד מצד כל שריו. זה היה אחד הדברים שעיכבו אותנו. יגאל ידין מד"ש ויוסף בורג מהמפד"ל התנגדו, ובסוף אנשים כמו מפקד חיל האוויר דוד עברי שכנעו. הוא הסביר שהסיכון נמוך יותר ממה שחושבים. הוא אמר: 'היכן היו האבידות במלחמת יום כיפור, בעומק האויב? לא, בחזית, בתעלת סואץ וברמת הגולן'".
עיראק הייתה אז איום מיידי ומסוכן לישראל. הנשיא סדאם חוסיין הצהיר לא פעם בנאומיו הלוחמניים שהוא יכתוש את תל אביב, ובד בבד הלך ונבנה כור גרעיני, בסיוע צרפתי, 18 ק"מ דרומית לבגדד. מ־1979 עלו תוכניות כיצד אפשר להשמידו, בייחוד לאחר שהאיראנים ניסו בספטמבר 1980 ונכשלו.
40 שנה אחרי המבצע, ובמהלך הזמן שעבר השתחררו סיפורים נוספים על הרכב הטייסים. "יפתח ספקטור, מפקד הבסיס, לא היה אמור לטוס איתנו ולא למד לטוס על 16־F בארה"ב", רז מספר. "הוא החליט שהוא מעוניין להשתתף ושכנע את הרמטכ"ל, שאישר, כי מה רפול הבין בדברים האלה? ספקטור נכנס לרביעייה השנייה והיה היחיד בהפצצה שלא פגע במטרה, למרות שהיה טייס מצוין. מספר שנים לאחר מכן התברר שהסתיר בעיה רפואית. הוא הלך להיבדק אצל רופאים מחוץ לחיל האוויר כדי שלא יידעו על הבעיה, אחרת היו מקרקעים אותו. הוא טס כנראה בהשפעת תרופות, ואני מניח שההחטאה רדפה אותו, אבל הוא אדם מיוחד. היה גם את רליק שפיר.
תיאורטית, הדלק במטוסים לא היה אמור להספיק למבצע, לכן נשארנו מחוברים למכליות התדלוק עד להמראה, תהליך הנקרא 'תדלוק חם', שבדרך כלל לא מבוצע כי הוא מסוכן מעט. אחד משמונת הטייסים, שפיר, לא הצליח לקבל דלק מהמכלית מסיבה טכנית, והיה אמור לצאת מהמסלול כדי שמטוס רזרבי, שחיכה בדיוק לאירוע כזה, ימריא במקומו. הוא לא עשה זאת, אלא המריא וסיפר מה קרה רק בתחקיר שאחרי. תחשוב שאם אנחנו חזרנו עם מעט דלק, עם איזו כמות הוא נחת. אמרתי לו בתחקיר 'זה מאוד לא בסדר, אבל יש לי הרגשה שבמקומך הייתי עושה את אותו הדבר'".
רז לא שוכח את התדרוך האחרון, שאליו הגיע הרמטכ"ל רפאל איתן, שאיבד רק חודש קודם לכן את בנו יורם, טייס חיל האוויר. "אחרי שאני ועברי, מפקד החיל, סיימנו לתדרך, רפול עלה לפודיום וישר התחיל לדבר על השבי. 'מי מכם שייפול בשבי' הוא אמר, כי היה ברור שלא כולם יחזרו, 'שיספר לעיראקים את כל מה שהוא יודע - כי אתם לא יודעים כלום. רק שתחזרו לי בריאים ושלמים'. בכל פעם שאני מספר את זה, סומרות לי השערות. משפט מהמם. ככה מדבר האיש הקשוח? יפתח ספקטור ניגש אליי אחרי, ואמר: 'תגיד לטייסים שזו לא הנחיה של חיל האוויר לספר בשבי'. אמרתי לו: 'בחייך, הטייסים חושבים שאלה ההנחיות? זה רפול, אב שכול שמדבר'. הרמטכ"ל עוד עבר בין כל אחד מאיתנו, הוציא תמרים, חילק, ואמר: 'תתרגלו, זה מה שיהיה לכם לאכול שם'".
מה עושים? בוחרים נקודה ברורה וגדולה שקרובה למטרה. במקרה הזה הסתכלנו בתצלומי לוויין שהאמריקאים העבירו וראינו אגם ענקי, יותר גדול מהכנרת, די קרוב לבגדד, ובתוכו אי. איזה יופי. אני אטוס לאגם, אראה את האי, ובתוך דקה ורבע אהיה בבגדד. אני מגיע לאגם, והאי איננו. תצלומי הלוויין היו משנה קודמת והתברר שחורף גשום העלים את האי. בסוף הסתדרתי, כי כבר הייתי מנוסה, אבל זה היה יכול להכשיל את הטיסה".
רק שבאותה נקודה קריטית חבויה יבלת כואבת מבחינת רז, שעליה הוא לא רוצה לדבר כעת. עניינים של דם רע. מאחר שהבין מעט באיחור שהוא ליד המטרה, הוא היה חייב לבצע תמרון עם המטוס, מה שאפשר למספר 2 - עמוס ידלין - להיכנס לפניו ולהיות המפציץ הראשון של הכור העיראקי. עד היום לא נוח לרז לדבר על המקרה.
"רגע ההפצצה עצמו הוא טכני מאוד", סיפר. "אתה מביא את הכוונת למקום, משחרר פצצה, ולא מתעסק עם שום דבר אחר. יש סיפור יפה על ציד סיני שנוטה למות מזיקנה ומתלבט למי להוריש את הקשת והחצים. הוא קורא לשלושת בניו, ובשביל להחליט שואל את הבכור מה הוא רואה. הבכור מתפלא על השאלה ועונה: 'אותך ואת אחיי'. הזקן מזיז אותו הצדה ושואל את השני: 'מה אתה רואה?'. השני עונה: 'אותך, את אחיי, את העץ שבחוץ וציפור שנחה עליו'. הוא מזיז אותו ושואל את השלישי: 'מה אתה רואה?'. השלישי מסתכל, ואומר: 'ציפור'. הזקן נותן לו את הקשת והחצים ומת. למה? כי השלישי ראה את המטרה ולא שום דבר אחר. הנקודה העיקרית בטיסה הזו הייתה שהעיראקים לא עלו למגרש".
מה שמדהים את רז עד היום הוא שכל המבצע הסתיים בלי שיהיה קרב אווירי, אף שזמן קצר לאחר ההמראה היה זה דווקא חוסיין מלך ירדן שהבחין במטוסים בדרכם לפעולה כשהיה על יאכטה בעקבה. "זה היה מביך מאוד, כי בכוונה טסנו בדממה, והתברר שדקה וחצי אחרי המראה התגלינו, ועוד על ידי מלך ירדן. הוא ראה מטוסי קרב ישראליים. אומנם לא זיהה נכון, חשב שאלה סקייהוקים ופנטומים, אבל הוא הרים קשר, והמודיעין שלנו שמע אותו אומר למוצב הפיקוד בעמאן שעברו מעליו מטוסים ישראליים.
תחשוב על מפקד חיל האוויר שלנו, ודיברתי איתו על זה מספר פעמים. אולי הוא היה צריך להחזיר אותנו כי ההפתעה הלכה לאיבוד. עברי הוא איש מאוד קר, חכם ובעל ביצי ברזל, והוא הגיע למסקנה שגם אם האינפורמציה תגיע לבגדד, לא בטוח שהם יבינו שמדובר בהם. מטוסים ישראליים, דרומית לעקבה, לכיוון סעודיה, למה שזה יהיה קשור לעיראק? אם חוסיין היה רואה שהמטוסים מעל ירדן, הוא היה מטפל בזה אחרת".
רז (74) הספיק לא מעט מאז ששב מבגדד בשלום. בין היתר הוא ניהל חברות סטארט־אפ, הקים גוף המטפל בהשבחת ארגונים, פרסם בשנה שעברה את הספר "בחזרה מהירח", שהדגיש עוד יותר את אהבתו לשפה. אבל גם בזמן שדיברנו, הפוליטיקה ועתיד המדינה העסיקו אותו. מה שרק קצת שעשע בסיפור הוא שבתו של האיש שמבקש לסלק את נתניהו נשואה לבנו של העיתונאי, הסופר ואיש הימין מאיר עוזיאל.
התרעות פיקוד העורף