השב"כ הבינו שסיפור הכיסוי לא היה מתואם ומאורגן כראוי כאשר לאשתו, לאוניברסיטה ולמכון הביולוגי - לכל אחד יש גרסה אחרת. ונראה כי הפרסום השני - המסר לפריאל מהאוניברסיטה - היה מתואם מראש, כנראה ביוזמת השב"כ כדי לסגור את כל הקצוות הרופפים ולהשתיק את העניין סופית.
פרסום זר ראשון על העניין של קלינגברג היה רק שנתיים מאוחר יותר, בשבועון הבריטי "אובזרוור". ב־1985 עיתונאי שלהם הגיע לארץ לראיין את קלינגברג על נושא מדעי, "גשם צהוב", סוג של נשק כימי שהופעל בדרום מזרח אסיה. הוא לא מצא את קלינגברג, אבל עמיתים של קלינגברג אמרו לו שהם אינם מאמינים לסיפור שהוא בסנטוריום בשווייץ - אלא שהוא חזר כנראה לברית המועצות, שאת הצבא האדום שלה - שבו הוא שירת - הוא מעריץ.
בתו היחידה, סילביה, שנודעה כפעילה קומוניסטית, נישאה (לאחר גירושיה מאודי אדיב) לאלן ברוסה, פרופסור לפילוסופיה בסורבון, ובשנת 1980 נולד בנם, יאן ברוסה. לאחר שנים אחדות התגרש הזוג.יאן ברוסה, נכדו היחיד של קלינגברג וכאמור פעיל במפלגה הקומוניסטית של צרפת ומכהן מטעמה כסגן ראש עיריית פריז, שמר על קשר קבוע עם סבו החל מתקופת המאסר של קלינגברג, שבה עוד היה ילד, ועד למותו.
במכתב מיוחד ל"מעריב" מ־2007 סיפר המרגל קלינגברג על החקירה שהובילה למעצרו, על שיתוף הפעולה של אשתו ועל האידיאולוגיה הקומוניסטית שהדריכה אותו: "אחרי ארבעה ימי חקירה אינטנסיביים בדירת מסתור של השב"כ בתל אביב, נשברתי. נעצרתי ביום רביעי, 19 בינואר 1983, מוקדם בבוקר, בתרגיל שכמו לקוח מהסרטים, והצלחתי להחזיק מעמד עד מוצאי שבת. היעלמותי תוכננה בקפידה: 'גויסתי' מטעם משרד ראש הממשלה לנסיעה חשאית לסינגפור, שם - כך נאמר לי - הייתה תאונה קשה במפעל גדול, וחומרים כימיים מסוכנים ביותר דלפו לאוויר הפתוח.
בניגוד למה שסיפרתי לשב"כ, פעילות הריגול שלי (ושל ונדה) לא התמצתה בהעברת מידע בעל פה בלבד. לבקשת הביון הסובייטי צילמנו בביתנו מאות מסמכים שנטלנו מהמכון הביולוגי, ובמבצע המסוכן ביותר שעשינו, ונדה העבירה לסובייטים מבחנה עם חיידק מזן אלים במיוחד שהיה במכון, ושהקג"ב ביקש שאנסה להשיג עבורם. "לאחר ההצלחה עם ונדה, גייסתי שניים מידידיי - מהנדס ומדען. גם לגביהם העברתי תחילה את פרטיהם דרך מפעילי, בפגישתי עמו בכנסייה הרוסית באבו כביר, ל'מרכז', ואחרי קבלת האישור ממוסקבה שוחחתי עמם. שניהם הביעו הסכמה 'להיות בקשר עם הסובייטים'".
האיש שהקג"ב הסובייטי חשב שהצליח לשתול בלב לבו של השלטון הישראלי היה למעשה סוכן כפול, והוא שחשף את מרקוס קלינגברג, סגן מנהל המכון הביולוגי ששימש מרגל רוסי מאז שנות ה־60, וישב בכלא שנים ארוכות. כך הותר לפרסום לבקשת "ידיעות אחרונות". העיתונאי רונן ברגמן חושף פרטים על מה שנחשב לסוד הגדול של שירות הביטחון הכללי בארבעת העשורים האחרונים.
הסוכן, שכונה בשם הקוד "שומרוני", הוחדר לארץ ב־1972 בידי הקג"ב יחד עם שני צעירים נוספים, אחד מהם היה שבתאי קלמנוביץ'. בחקירה שעבר בשב"כ, כמו עולים רבים מרוסיה, הודה "שומרוני" שנשלח מטעם ההנהגה הסובייטית להתברג במוקדי הכוח של ההנהגה הישראלית. לימים נתפס גם קלמנוביץ' וישב בכלא על עבירות ריגול.השב"כ הפך את "שומרוני" לסוכן כפול, ואת כל הכסף שקיבל מהרוסים עבור המידע, העביר לקופת השב"כ.וא פעל למעשה עד נפילת ברית המועצות, ב־1990. כל פרט על זהותו אסור לפרסום גם היום.
התרעות פיקוד העורף