לרגל השקת ספר חדש על חייו יוקדש טור זה לשאלה מדוע חיים הרצוג לא מונה לראש המודיעין הצבאי הראשון? מקובל להצביע על איסר בארי, שמונה כראש שירות המודיעין הצבאי (ש"מ) הראשון ב-30 יוני 1948, כ"ראש אמ"ן הראשון". אלא שמסתבר, שהיה עוד אחד לפניו - עזרא הלמר (עומר), ששימש כראש מחלקת מודיעין באג"מ מטכ"ל (אג"מ 3) עוד לפני הקמת המדינה (נוב' 1947-יולי 1948). היה זה גוף מודיעיני קטן אומנם, שהיה בעיקרו גוף מטה, ועדיין - זה היה הגוף המודיעיני הצבאי הראשון שקדם לש"מ.
גלגול מודיעיני
מייד לאחר הכרזת החלטת החלוקה (כ"ט נובמבר 1947) ועוד בטרם הקמת צה"ל, ועוד בטרם ההחלטה על פירוק הש"י והקמת שירות המודיעין הצבאי (קיץ 1948), הוקם ופעל במשך כתשעה חודשים גוף מודיעיני במסגרת המטכ"ל של המדינה שבדרך - מחלקת המודיעין באג"מ (אג"מ 3).
המחלקה הוקמה ע"י ראש אג"מ דאז, יגאל ידין, והיא פעלה בין נובמבר 1947 ל-22 יולי 1948. ידין, שעוד לפני פרוץ המאורעות חש בחסרונו של גורם מודיעין צבאי במטכ"ל, הקים, לצד תביעתו לשפר את נהלי העבודה בין הש"י לבין המטכ"ל, "מחלקת מודיעין" באגף המבצעים (שאז כונתה "לשכה אופרטיבית").
חשוב לצייןבכי הייתה זו הפעם הראשונה שבמטה ה"הגנה" נכלל גוף מודיעין. ראש המחלקה עזרא הלמר ז"ל שימש כקצין מטה לענייני מודיעין והיה כפוף לראש אג"מ.
תחומי העיסוק של מחלקת המודיעין (אג"מ 3) היו, בין היתר: ריכוז הידיעות על האויב והפצתן לגורמים מטכ"ליים ולעוצבות השדה; קיום קשר עם הש"י (שפעל במסגרת ה"הגנה") לטיפול בביטחון מבצעים; אספקת המפות והצילומים – קרקעיים ואוויריים. על כך הופקד פנחס אופטיקמן (יואלי), שטיפל בנושאים אלו קודם לכן במסגרת לשכת התכנון של המטכ"ל, שהתמזגה אז באג"מ. לימים הפך אופטיקמן לראש שירות המפות במסגרת שירות המודיעין הצבאי.
הלגיון הירדני
אחת מעבודותיה הראשונות של מחלקת המודיעין-אג"מ 3 היתה ריכוז חומר ישן, שהוכן עוד בשנת 1945, על הלגיון הערבי הירדני ועל חיל הספר, והשלמתו על סמך ידיעות שהגיעו מאז אל הש"י. יגאל ידין הפיץ את המסמך בנובמבר 1947 בלוויית ההערה הבאה: "סקירה זו, שעובדה על ידי מחלקת המודיעין בלשכה האופרטיבית, מטרתה העיקרית היא להבליט את הצד הצבאי האופרטיבי של הכוחות הנ"ל...".
סקירות נוספות על הכוחות הצבאיים בארץ ובשכנותיה לא יצאו ככל הידוע, שכן הוטלו על המחלקה משימות דחופות יותר. למרות היקף כח אדם מצומצם מול ריבוי משימות, הרי שבהדרגה הלכה המחלקה וכבשה את מקומה במסגרת האג"מ במטה הכללי.
פוליטיקה וחשדנות נוסח 1947
יצויין כי בתחילת דרכה מנתה מחלקת המודיעין אדם אחד בלבד. לאחר מכן הצטרפו אליה עוד 6 קצינים. על הרקע להקמת המחלקה ומאפייניה כתבה זהבה אוסטפלד בספרה "צבא נולד": "במקום לשתף אנשי מקצוע בבניית המודיעין הצבאי, העדיף (יגאל) ידין למנות לראש המודיעין הקרבי את עזרא הלמר (עומר), שנעדר הכישורים המקצועיים הדרושים לבניית מודיעין צבאי, ולצדו ליובה גינזברג, קציון תותחים בצבא הבריטי..."
על הסיבות לאי מינויו לתפקיד של חיים הרצוג ז"ל, ששימש כקצין מודיעין בצבא הבריטי (ולימים היה ממקימי שירות המודיעין הצבאי וראש אמ"ן), כתבה אוסטפלד: "לידין היה תסביך גדול בקשר ליוצאי הצבא הבריטי. אנשים שבאו מהצבא הבריטי היו חשודים בעיניו...". ועוד כותבת המחברת: "ידין העדיף למנות לתפקיד אנשי הגנה, שהכירו את השטח. הוא לא חיפש אנשי מודיעין מקרב יוצאי הצבאות הסדירים והעדיף לא לקחת אנשי מקצוע..."
מסתבר, שגם בשנים ההן השיקולים בקבלת החלטות היו מורכבים יותר מאשר כפי שנראו וכללו גם פשט וגם דרש. אז מי אמר שהכל אישי?
"הסמינר" של בן גוריון
יצויין כי במהלך פעילות המחלקה נמשך תהליך בחינה כולל של גופי המודיעין ע"י בן גוריון ויועציו, בהמשך ל"סמינר" הבטחוני שקיים בן גוריון במחצית 1947, שלאחריו התקבלו גם החלטות לשינויים בדגש על פירוק הש"י והקמת מספר גופי מודיעין רלוונטיים לאתגרי המדינה, שקמה זה עתה.
כך, בינואר 1948 הלין בן גוריון בהקשר לבעיית הזיקה בין המבצעים למודיעין ועל חוסר התיאום הנמשך בין גורמי המודיעין, ורשם ביומנו: "אין די תיאום בין ש"י (שירות הידיעות של ההגנה) ובין עזרא [דנין] ואנשיו (מהמחלקה הערבית של הפלמ"ח). לפלמ"ח יש כאילו ש"י משלו".
תודתי והערכתי לאל"מ בדימוס יהודה שפר על הסיוע.
הכותב הוא סא"ל במיל', ראש ענף ההיסטוריה והמורשת לשעבר באגף המודיעין של צה"ל