רש"ט ספרה כי היא הראשונה שנורתה: "קיבלתי כדור ביד שמאל. ניסיתי לדרוך את הנשק, להגיב בירי, אבל כנראה מהאדרנלין לא הרגשתי את הכדור ביד, ואז כשבאתי לדרוך את הנשק, אני פתאום רואה שירו בי. עוד לוחם קיבל שני כדורים בגב. הוא הצליח לדרוך את הנשק, נתן בהם כמה כדורים, ושנינו הלכנו לחפש מחסה, כי שנינו נפצענו, ולמצוא זווית ירי כדי שנוכל לבצע יותר טוב".
"שמחה שזה פגע בי ולא באף אזרח"
בשלב זה רדף אחריהם אחד המחבלים. "חצינו את הכביש וראינו שהוא ממשיך להתקדם אלינו", ממשיכה רש"ט, "הוא ממשיך לרוץ אחרינו, ממשיך לתת ירי ולא עוצר. אנחנו ממשיכים להתרחק, לחפש מקום להיות בו. מנסים כמה שיותר להשיב באש בחזרה. להציל את עצמנו כמה שיותר". בזמן האירוע עצמו התקשרה רש"ט לאימה וזעקה "ירו בי".
על השאלה מה עבר בראשה באותם רגעים ענתה רש"ט: "זה היה סוג של לחץ. זה היה מטורף. זה היה פשוט ברגע של שנייה, שאתה לא מבין כבר מה קרה, איך כל כך מהר זה קרה. הם פשוט באו כל כך קרוב ופשוט אף אחד לא הבחין בהם. באמת, ניסינו לעשות את הכי טוב שאנחנו יכולים, ואני שמחה שזה לא פגע באף אזרח שהיה מסביב. שזה פגע בי ולא באף אזרח שהיה לידנו, כי היו המון אזרחים, ואני שמחה שאף אחד לא נפגע".
בני משפחתה של רש"ט נמצאים סביבה במחלקה האורטופדית בבית החולים הלל יפה, ובהם גם שתי הסבתות שלה. איתם נמצאים גם חבריה לפלוגה. אחת מבנות משפחתה אמרה: "קרה לנו נס גלוי. זה יכול היה להיגמר הרבה יותר גרוע. תמיד דאגנו לה, במיוחד כשהייתה בפעילות מבצעית בשטחים. ודווקא בעיר במרכז הארץ באו מחבלים לרצוח אותה".
התרעות פיקוד העורף