מיכל בן גל, אחותו של טוראי אהוד שחר ז"ל, אשר נפל במבצע 'חץ שחור' בשנת 1995, שוחחה הבוקר (רביעי) עם גולן יוכפז וענת דוידוב ב-103FM, לאחר שנשיא המדינה יצחק הרצוג סיפר את סיפורו של אהוד בנאומו אמש בטקס המרכזי בכותל המערבי, בנאום שזכה לשם 'נאום ארבעת האהודים'.
"אני צעירה ממנו בשש שנים. אני לא זוכרת ממנו הרבה, גדלנו בקיבוץ עם לינה משותפת, מעולם לא ישנתי איתו תחת קורת גג אחת. אין לי כמעט זכרונות ממנו כי הוא היה עם החברים שלו תמיד. אני בטח זוכרת, הוא היה מגיע לחדר ההורים אחר הצהריים, לוקח איזה ממתק, אומר היי וביי והולך לשחק עם חבריו. יש לי זיכרון אחד קלוש, שאני יושבת על ברכיו ומסרקת אותו. יש זיכרון של טיול בשדות עם ההורים", פתחה מיכל את דבריה.
האחות השכולה סיפרה כי רק לקראת כיתה יא'-יב', החלה להתקרב יותר לאחיה: "הוא היה מושיב אותי על טרקטור, לימד אותי קצת לנהוג, הוא היה נער של טרקטורים. החברים שלו קראו לו באיזה כינוי וקראו לי באותו כינוי בנקבה. את היום שהוא התגייס אני לא כל כך זוכרת כי הוא לא היה לבד, הם היו קבוצה מהכיתה, הם התגייסו 4-5 חברה ובצנחנים הם היו שלושה, הוא ואילן בורנובסקי, חבר קרוב שלו שהיה איתו בכיתה. זה היה אירוע שקבוצת גפן מתגייסים".
מיכל שיתפה כיצד לאחר גיוסו, אהוד דאג לשמור על הקשר ביניהם: "התחיל להתגעגע וכתב לי מכתבים מאוד נחמדים. שאצחק שאראה אותו מגהץ ותופר כפתורים. שמרתי הרבה דברים, אבל במשך השנים אני לא הרבה חזרתי לקרוא על זה. בימים ההם, לא טיפלו במשפחות טיפול פסיכולוגי. אמרו היא בסדר, היא תסתדר והסתדרתי, אך באיזשהו מקום סגדרתי משהואצלי והיה לי מאוד קשה לחזור עוד פעם ולקרוא את האירועים, חזרתי אל זה הרבה יותר מאוחר. ב-2010 התחלתי לכתוב על הדברים, אך בינתיים הכל במגירה".
על יום נפילתו של אחיה, אמרה האחות, שהייתה אז בת 13 בלבד כי "חברה באה ואמרה שאמי מחפשת אותי. לפי הפנים שלה, הבנתי שמשהו לא טוב קרה. היא ליוותה אותי. לקיבוץ נכנסים דרך השער, היו אמא ואבא ומזכיר הקיבוץ והחברה ואולי עוד אחת, וקציני צה"ל. אני לא מבינה מה קרה, מבינה שקרה דבר רע אך אני לא יודעת מה. אני מתקרבת אליהם, אמא מחבקת אותי ואומרת לי 'בת שלי, אין לנו יותר אח'. במשך השנים זכרתי את המשפט הזה, והוא אפילו קצת יותר הרגיז אותי, כי היא לא אמרה 'אין לנו יותר בן', כאילו באיזשהו מקום האחריות עליי. אין לקנא באמא שלי".
עוד היא הוסיפה על יום נפילת אחיה: "חוזרים לבית הילדים, אוכלים ארוחת ערב, אך הוריי הצטרפו למשפחת השכול שלא הייתה אז מאוד גדולה, וכל הנופלים בקרב עזה זו נהייתה משפחה. בשבתות נוסעים לבקר, נהרגו שבעה מחבריו ועוד משקיף ממודיעין, הם היו שמונה. אבי היה בוועד ההורים השכולים של הצנחנים. זה היה משהו מאוד אינטנסיבי. סמוך לנפילתו, התינוק הראשון שנולד בקיבוץ מרחביה היה אהוד סדן לשני חברים צעירים".
"בקיבוץ הנפילה של אחי הייתה שוק גדול, כי לפני זה נהרגו חברים במלחמת השחרור ונהרג חבר קיבוץ שלא היה חייל. סדן היה הראשון שנולד אחרי שאהוד אחי נפל. יותר מאוחר. גם אילן בורנובסקי, החבר הטוב של אחי, לא נתן את השם אהוד לא לבנו הראשון, נדמה לי שרק לבנו השלישי", סיכמה מיכל.
סייעה בהכנת הכתבה - מיכל קדוש, 103FM