"אני רק אגיד לכם, הילדים, שעמנואל ואני לא רק שירתנו ביחד אלא גם נישאנו בהפרש של כמה שבועות, אבל מאיה ועמנואל הביאו את ילדיהם שנים לפניי. בזמנו, הוא סיפר לי על הילדים ויש דבר כזה שמי שאין לו ילדים, הוא לא מבין למה זה מעניין. אז אביה, הוא לא הפסיק "לחפור" עלייך "תקשיב, אני יודע שכולם אומרים אבל אביה שונה, היא באמת הכי חכמה, היא באמת הכי מוכשרת". הוא לא היה מרפה", המשיך בנט.
"שיחת הטלפון האחרונה עם עמנואל הייתה ביום חמישי אחר הצהריים, פחות או יותר יום-יומיים אחרי סוף מלחמת לבנון השנייה, וכדרכנו קיטרנו. אמרתי: "מה קרה לנו?" ועמנואל אמר באותה שיחה: "עם ישראל היה צריך לחטוף זעזוע כדי להתרומם מחדש", ואין לי ספק שעמנואל היה מאוד מאוד גאה בך אביה, בכם - אתם כ"כ גדולים, יותר גבוהים ממנו, זה כנראה הגנים של אמא, וגם אני מתגעגע לאבא שלכם מאוד".
רה"מ בנט: "ום הזיכרון לחללי צה"ל הוא יום מקודש במדינת ישראל. לפני כמה רגעים עמדנו יחד, כאיש אחד בלב אחד, לקולה המרעיד, המצמית, של הצפירה. קול דממה דקה. קול שתיקתם של אלפי הנופלים במערכות ישראל. מי באש ומי בחרב, מי בקרב, ומי במלחמה, מי באימון, ומי בתאונה. וספר הזיכרונות כבר נפתח מעצמו, ואנחנו זוכרים את החיוך, את החיבוק, את שיחת הטלפון האחרונה".
"ואנחנו מביטים סביב ורואים פנים חדשות, מיוסרות. פניהם של המצטרפים החדשים, בעל כורחם, אל משפחת השכול הישראלית הגדולה. גבורת לוחמינו מלווה אותנו מתעוזת אבותינו הקדומים, דרך שחר הציונות ועד ימינו אלו, כחוט שני", הוסיף רה"מ.
"52 שנים מפרידות בין מעשה הגבורה של נתן אלבז לזה של רועי קליין אך חוט של מסירות נפש וגבורה יהודית מחבר ביניהם. נתן אלבז ממרוקו, רועי קליין מרעננה. שונים ברקע, זהים באהבתם - אהבתם לארץ ישראל, אהבתם לעם ישראל, אהבתם למדינת ישראל. נתן אלבז ורועי קליין, לצד כל החללים שלנו, הותירו לנו צוואה. במותם, הם ציוו לנו את החיים ביחד. אחיי ואחיותיי, אם לא נהיה ביחד - לא נהיה בכלל. אין לנו קיום כשבטים מסוכסכים, אלא רק כאומה מגוונת ומאוחדת".
"אחינו ואחיותינו קבורים באדמת ארצנו, ומעמיקים את שורשי החיבור שלנו כאן, כדי שאנחנו נמשיך להצמיח כאן עץ חיים. עץ עם ענפים רבים ומגוונים, ועלים שונים ויפהפיים. אך כל הענפים וכל העלים מחוברים לגזע אחד, לעץ אחד. ביחד", המשיך בנט.
מיד עם סיום דבריו הונחו זרי הזיכרון המסורתיים. הטקס נחתם בירי כבוד ושירת התקווה.