יהושע, 56 במותו, חשמלאי מוסמך והנדסאי מכונות, נפצע אנושות כשהותקף במהלך נסיעה לביתו. תחילה יידו אבנים לעבר מכוניתו, ושמשת הרכב נופצה. לאחר שהתקדם מעט בנסיעה, התקרבו התוקפים לרכבו והכו אותו. יהושע הצליח להגיע עד לחניית ביתו, שם התמוטט. לאחר שאושפז במצב אנוש במשך שבוע במרכז הרפואי אסף הרופא, כשהוא מונשם ומורדם, הוא מת מפצעיו ב־17 במאי 2021.
"אף אחד לא ציפה שיהיה קל ובאמת לא היה קל", אומרת אלמנתו אירה. "בהתחלה נפלו עלינו כל מיני דברים בירוקרטיים שהיינו צריכים להסדיר אחרי שיגאל נרצח. עדיין לא סיימנו עם כל הסידורים, אבל עכשיו מרגישים קצת יותר עם הרגליים על הקרקע. השנה הזו עברה מהר מאוד. ביום הזיכרון היינו באנדרטה לנפגעי פעולות איבה בלוד.
הוסיפו את שמו של יגאל לאנדרטה. אנחנו מאוד מתגעגעים, כל הזמן נתקלים במשהו ששייך ליגאל, בכלים שלו, בתמונות שלו, כל הזמן נזכרים בדברים שהוא היה אומר, בדברים שהוא אהב. פוגשים אנשים שהכירו אותו וכל פעם מזכירים אותו. עכשיו זה לא יותר קל ממה שהיה בהתחלה. עכשיו זה שונה, אין כבר כזה הלם, כבר מתחילים לעכל קצת, אבל עדיין זה מאוד קשה. אנחנו מתגעגעים מאוד".
השניים היו נשואים 25 שנים, ולהם שני בנים, בגילים 23 ו־9. "הבן הגדול מטפל בבוסתן של יגאל; בוסתן עצי פרי בבית הוריו של יגאל במושב חדיד", היא מספרת. "יש שם עצי פרי שהוא מטפל בהם, משקה אותם, וזה עוזר לו להתמודד. יגאל מאוד אהב את המקום הזה. זה היה בשבילו מקום של רוגע, שם הוא היה נח. הבן הקטן עבר תקופה רגשית לא פשוטה, ואנחנו מסייעים לו בעזרת פסיכולוג, משתדלים לעזור לו. גם מאוד עוזרים לנו מבית הספר של הילד".
איבריו של יהושע ז"ל - לב, ריאות, שתי כליות וכבד - הושתלו בחמישה אנשים. "נפגשנו עם שלוש מהמשפחות של המושתלים", מספרת יהושע. "עם אחת מהן, משפחה מאילת, נשארנו בקשר. זו משפחה מקסימה. אב המשפחה קיבל כליה של יגאל. הם כל הזמן מתקשרים אלינו, שואלים מה שלומנו".
המשפחה נשארה לגור באותו בית בשכונת גני אביב בלוד שבו גרה לפני האסון. "יותר מדי דברים קושרים אותנו לפה, זה בית שיגאל עשה בו כל כך הרבה דברים. גם החברים של הילדים נמצאים כאן בסביבה", היא אומרת. "העיר עדיין לא חזרה לעצמה מבחינת השקט והביטחון שהרגשנו לפני שנה. או שאולי עכשיו אנחנו שמים לב יותר לדברים האלה. אבל אני לא מרגישה כמו בעבר, ממש לא.
"אם יש לי סידורים, אני לא יוצאת בערבים, אלא מסתובבת בעיר רק ביום, כשיש הרבה אנשים. לא מרגישה נוח עדיין. בהתחלה בכלל השתדלתי לא להסתובב בעיר, עכשיו קצת יותר יוצא לי. אני כמובן משתדלת להימנע מלעבור באותו מקום שבו זה קרה, אולי עברתי שם פעם או פעמיים", הוסיפה.
מקום של כבוד
עם פרוץ מבצע "שומר החומות", שבו נהרגו 12 אזרחים ישראלים, שלושה אזרחים זרים וחייל, נעתרה נעמי פרלמן אחרי שכנועים רבים להפצרות בתה ובנה לעבור זמנית עם המטפלת שלה מאשקלון לביתה של הבת בנס ציונה. "נסעתי לאסוף את אמא, אבל הסתבר שכיפת ברזל לא עבדה באותו יום", משחזרת כעת הבת, ציפי מלאך.
"זה היה מאוחר מדי. הבית של אמא קיבל פגיעה ישירה, הטיל נכנס דרך השכן, פילח את הקיר המשותף והתפוצץ. המטפלת נהרגה במקום, ואילו אמא נפצעה באורח אנוש, הפכה לקטועת רגליים, עם מלא רסיסים שחדרו לה לגוף".
פרלמן, 90, ניצולת שואה, אושפזה תחילה בטיפול נמרץ בבית החולים ברזילי, אחרי כן הייתה במחלקה האורתופדית, ולאחר מכן עברה לאגף סיעודי בדיור מוגן בראשון לציון עם טיפול 24 שעות ביממה. לדברי מלאך, התקופה הזו לוותה בזיהומים, באשפוזים, בבכי, בכאבים, וגם בדמנציה גוברת. בתחילת פברואר האחרון, פרלמן ז"ל נפטרה.
"ב־11 במאי החיים שלי התהפכו", מתארת מלאך. "כל יום שבת הייתי נוסעת לאשקלון לבקר את אמא, האוטו כבר ידע את הדרך בצורה עיוורת. פתאום נותר איזה חור כזה בימי שבת. אני לא נוסעת, אין לי את המטרה הקבועה הזאת, וזה קשה. לקראת יום הזיכרון התחלתי להבין שגם אני נמנית עם המשפחות השכולות, עם נפגעי פעולות האיבה. עד אז לא באמת נפל האסימון. עד אז לא באמת הפנמתי שאני שייכת למשפחת השכול. זו הייתה השנה הכי קשה שלנו.
"כמה שבועות לפני שאמא נפגעה הייתי אצלה בבית ולקחתי ממנה כמה תמונות ישנות של הוריי ושל אחי", היא מוסיפה. "איזה מזל שלקחתי אותן, משום שאי אפשר היה להוציא אחר כך שום זיכרון מהריסות הבית. ביקשתי מאמא גם כלי יפה שהיא קיבלה לחתונה שלה, ולקחתי גם אותו. עכשיו הוא נמצא במקום של כבוד אצלנו בבית.
"אמא עברה את השואה, לקח זמן עד שהיא הגיעה לנחלה, לבית שהיא אהבה. אז היא שוב מצאה את עצמה בניסיון לשרוד בבית החולים, לחיות. אני ואחי, שוקי פרלמן, עשינו הכל כדי שיהיו לה עוד כמה ימי חסד, שתיהנה עוד קצת עם המשפחה. הייתי איתה יום־יום. בהתחלה היא נהנתה קצת, אחר כך כבר ראיתי ששום דבר לא מעניין אותה. הסוף היה עוד יותר קשה. היא קרעה לי את הלב. הייתה תחת השפעה של כל מיני תרופות ומשככי כאבים. זה חלק נורא עצוב של החיים שלה. לאף אחד זה לא מגיע".
בין החדרים
גרגורי גורביץ' איבד במהלך מבצע "שומר החומות" את רעייתו נלה ז"ל, בת 57 במותה, שנהרגה ב־11 במאי 2021 מפגיעת רקטה בביתם באשקלון. "שנינו היינו בדירה כשנורתה הרקטה", הוא מספר. "אני הייתי בחדר אחד מול המחשב, נלה הייתה בחדר השני. הרקטה פגעה בקיר בין שני החדרים, ונוצר חור גדול. אני נפצעתי קל יחסית. נלה, שהייתה אישה נכה, נהרגה במקום".
לאחר הטרגדיה, גורביץ', פרופסור במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון, יצא לחל"ת, ובסמסטר הבא הוא מתכוון לחזור לעבודתו. "השנה הזו הייתה קשה. זה לא קל לאבד בן אדם קרוב. בערבים התחושה קשה מאוד", הוא אומר. "אני זוכר מה שקרה, וגם מרגיש תחושות אשמה על כך שאני נשארתי, והיא הלכה. הרבה אנשים שואלים אותי איך אני עובר את התקופה הקשה הזאת. כל אחד מתמודד בדרכו שלו, איך שהוא יכול".
כרגע, עד שיושלם השיפוץ של הדירה שנפגעה, גורביץ' מתגורר בשכירות. "מס רכוש שילמו לי שכירות לשנה, קיוויתי שבתוך שנה הבית שנפגע - יתוקן, אבל זה עדיין לא קרה", הוא מספר. "זה בניין גבוה של 16 קומות, היינו בקומה השמינית. אנשים ממשיכים לגור בבניין. נפגעו הדירה שלנו ודירה של שכנה שגרה מתחתינו".
התרעות פיקוד העורף