שנה לאחר מבצע "שומר החומות", התחזקה ההנחה בצה"ל כי חילוץ לכודים מבניינים קורסים תחת אש - יהפוך לחלק מרכזי במערכה הבאה. במסגרת כך, נערך ברביעי האחרון תרגיל ייחודי וראשון מסוגו בבסיס האימונים של פיקוד העורף בזיקים, שדימה תרחיש של חילוץ לכודים מאתר הרוס שבו נמצאה תחמושת שטרם התפוצצה.
ללוחמי ולוחמות סיירת אלון, המעבר החד משגרה לחירום מוכר היטב. רק בשנתיים האחרונות העניק פיקוד העורף, שמציין 30 שנה להקמתו, סיוע בשלל מוקדי אסון, בהם אסון הר מירון, קריסת הטריבונה בבית הכנסת בפסגת זאב, קריסת הבניין בחולון, הפיצוץ בעיר באטה שבגינאה המשוונית, אסון קריסת הבניין במיאמי ועוד. הלוחמות והלוחמים הצעירים שהשתתפו בתרגיל - רגילים להישלח ראשונים לזירות ההרס ומספרים על הקו שהולך ומיטשטש בין החזית לעורף.
"אני מצלמת את הזירה מלמעלה באמצעות רחפן כדי שתהיה לי בקרה על האירוע עצמו וגם כדי להצליח לאתר לכודים", מסבירה לי סמ"ר מיקה ראובן, מפקדת חוליית איתור, לפני שהתרגיל מתחיל. כשהיא נשאלת על ההבדל בין התרגיל והמציאות, היא נזכרת באסון קריסת הטריבונה בבית הכנסת בפסגת זאב ב־16 במאי 2021: "בזמן 'שומר החומות' תפסנו כוננות בירושלים ושמענו על האסון בבית הכנסת בפסגת זאב. היינו ממש קרובים לזירה, אז היינו הכוח הצה"לי הראשון שהגיע לשם. בעקבותינו הגיעו כוחות נוספים".
מוסלי מזדא גדל בשכונת פרדס כץ בצפון בני ברק. "כילד בשכונה, הייתי מסתכל על חיילים בהתרגשות ואומר לעצמי שאם להם יש מספיק אומץ כדי להקריב את החיים שלהם בשביל לשמור עליי, גם אני צריך להיות אמיץ ולשמור על אחרים", הוא מספר. "אחרי שנתיים בצה"ל אני יכול להגיד בפה מלא שיש לי את האומץ, ואני רוצה לחתום קבע ולתת עוד מעצמי. אני נמצא בסיירת שמוקפצת ראשונה לכל מקום. הסיכוי הכי גדול שלי לחלץ נמצא במקום שאני נמצא בו כרגע. רק המחשבה על זה מעבירה בי צמרמורת והתרגשות".
סמ"ר דביר תורג'מן, מחלץ, מספר כי הוא עשה הכל כדי להגיע ליחידה. "בסוף הצלחתי", הוא אומר.
למרות התפאורה הדרמטית סביב, טרם תחילת התרגיל, החיילים מסביב צוחקים, הולכים לאטם ומעשנים תחת הצילייה. סגן מיכל וינוגרדוב, מפקדת סיירת אלון, מסבירה לי כי זאת בדיוק האווירה שהיא מכוונת אליה. "זה מושלם. זאת הדרך לתרגל מצב אמת", היא אומרת. "גם בלילות אני אקפיץ אותם דווקא כשהם בפיג'מה במיטה".
"אנחנו לא יודעים לומר מה יקרה בתרגיל", אומר סמ"ר תורג'מן. "מה שאנחנו מתרגלים כאן יכול להיות אירוע אמת. לכן לא אומרים לנו כלום. רוצים לראות איך נקיים שיתוף פעולה מלא, כשלא כל התחמושת התפוצצה".
לא עובר זמן רב, וסגן וינוגרדוב מכריזה: "חמש דקות ארמגדון". מיד האווירה משתנה. סגן וינוגרדוב מדווחת על נפילות טילים באזור מגורים ומקפיצה אותם לזירה. אזעקת צבע אדום מופעלת. כלל המחלצים נדרשים להישאר במקומם, לרדת לרצפה ולחכות עד שיוכלו לשוב לשגרה. בסיום האזעקה הם מתחילים באיתור הלכודים. אלא שאז מתברר כי בבניין התגלתה תחמושת שטרם נוטרלה. סגן וינוגרדוב זועקת "חדל". "מפה הדברים מתחילים להסתבך", מתארת סגן וינוגרדוב. "אתר ההרס מתגלה כמעין שדה מוקשים, ואנחנו חוברים לצוות ס"פ (סילוק פצצות). זאת המטרה הראשונה של התרגיל: חילוץ לכודים תחת אש מרבית".
כל הלוחמות והלוחמים מתפנים לנקודת היערכות, מתחלקים לחוליות קטנות וחוברים ליחידת יהל"ם. "החבאנו באתר 12 פצצות (לא פעילות)", אומרת סגן וינוגרדוב. "המטרה של הלוחמים שלנו היא לא למצוא אותן בהכרח, אלא לאתר את כל הלכודים, מבלי שחס וחלילה אף חייל או לכוד יתפוצצו".
"אנחנו עוסקים בשתי משימות עיקריות, הגנה והתקפה", אומר לי רס"ן ד', מ"פ ביהל"ם שמפקד על התרגיל יחד עם סגן וינוגרדוב. "בכל מה שקשור להתקפה לא נפרט, אבל בהגנה אנחנו מנטרלים תחמושות אויב שנפלו בשטחנו, תחמושות שיכולות ליפול גם בשטחים פתוחים וגם בשטחים אזרחיים".
רס"ן ד': "רמת הסיכון מאוד־מאוד גבוהה. אנחנו לוקחים בחשבון, בטח באירוע כזה שמעורבים בו גם לכודים, שנדרשת כאן רמת המיומנות הגבוהה ביותר כדי לאפשר את החילוץ. לכן אימונים שמתמקדים בטיפול בתחמושות אויב מסוכנות – הם הכרחיים. בסוף, בין שזה בשטח אויב ובין שבשטחנו, ניגש לתחמושת לוחם שצריך לדעת מה לעשות. שצריך לדעת להתמודד עם המרכיבים הפיזיים והמנטליים, לשים את עצמו בסכנה ממשית כשהוא היחיד שם ולקבל את ההחלטה השקולה והמדויקת ביותר".
סגן וינוגרדוב: "בסופו של יום כולנו פה כדי להמשיך לתרגל ולהיות מוכנים להצלת חיים של אזרחי מדינת ישראל".
התרעות פיקוד העורף