"ההרגשה ששני האחים הקטנים שלי שגידלתי הגיעו לגדוד שלי היא מצד אחד כאב ראש ענק, ומצד שני - שילוב של גאווה והערכה, כי רק מי שעובר יודע כמה קשה להגיע לגדוד, ואפילו יותר קשה להישאר בו", סיפר רס"ל משה בן שימול, נגד לוגיסטיקה בגדוד 51, ששני אחיו הלכו בעקבותיו לשירות בחטיבת גולני.
"כשהייתי בכיתה י' היה אירוע הנגמ"שים במבצע צוק איתן בקיץ 2014", הוסיף וסיפר משה. "עד היום אני זוכר שישבתי בחדר וראיתי את הדיווחים, ואני חושב שמאז התחלתי לדבר על להגיע לגולני". אחיו, סמ"ר דניאל בן שימול, המשרת כ־ס' רס"פ בא"ח גולני, מספר עוד על הקשר המיוחד בין האחים והשירות המשותף: "זה היה מיוחד שכל האחים שירתו באותו מקום. הרבה פעמים זה יוצר מצבים די מצחיקים וטובים, שלא קורים לרוב האנשים. רציתי להתגייס לחטיבת חי"ר, וגולני הייתה העדפה - גם בגלל משה אחי הגדול וגם בגלל השירות שקורה יותר בצפון".
לדבריו, בזמן האימונים, יוצא לו כמה פעמים בשבוע לראות את שני האחים שלו שמשרתים בגולני. "בקווים, היות שאנחנו בבסיסים שונים, יוצא פחות, אבל עדיין נחמד כשזה קורה. זה מקל עליי שהאחים שלי איתי בחטיבה".
האח השלישי בגולני, רב"ט דביר בן שימול, לוחם בגדוד 51, מספר על הקשר עם שני אחיו הבוגרים המשרתים בחטיבה: "זה ממש כיף עבורי שאנחנו משרתים שלושתנו באותה חטיבה. אנחנו נפגשים די הרבה, עוזרים זה לזה ומביאים דברים אחד לשני כשצריך. זה שהאחים שלי משרתים בגולני השפיע על הרצון שלי להתגייס לשם", הוא אומר. "הסיפורים שאתה שומע על החוויות שהם עוברים ומה הם עושים שם, גורמים מאוד לרצות להצטרף לחטיבה גם. אני רואה ערך בזה אנחנו משרתים שלושתנו באותה חטיבה. בסוף החוויות ביחד ימשיכו איתנו הרבה אחרי השירות. אנחנו מבינים אחד את השני, ועברנו, לפחות בתחילת, השירות פלוס־מינוס את אותם הדברים".
"חיבור לחטיבה ולמשפחה"
טוראי פלג גושן, שהתגייס בגיוס אוגוסט בעקבות שני אחיו לחטיבה 7 בשריון, מספר: "בשבילי לשרת עם האחים שלי באותה חטיבה זה מאוד מחבר אותי לחטיבה ולמשפחה בו־זמנית. זה כמו מכנה משותף שיש לנו יחד. בכל צעד שאני עושה בצבא, אני מרגיש את האחים שלי. אנחנו עוברים ביחד את אותן חוויות ואותם שלבים, רק בזמן שונה, כל אחד בתורו. מעבר לזה שזה מלכד אותנו, זה באמת מרגיש שהמשפחה זה החטיבה והחטיבה זה המשפחה. זה שהאחים שלי משרתים איתי באותה חטיבה העלה לי את המוטיבציה להתגייס לחיל השריון".
אחיו, רס"ן אופק גושן, המשרת כקה"ד חטיב, מספר עוד על המורשת המשפחתית: "תמיד ידעתי שאני רוצה להתגייס לשריון, וספציפית לחטיבה 7, כי גדלתי על הסיפורים של אבא, שהיה מ"פ בחטיבה 7. חוויתי מה זה טנק מגיל קטן, וגדלתי על המורשת של החטיבה. אבא מאוד התרגש שאני ממשיך את דרכו, אבל מעולם לא דחף אותי לזה. חיל השריון, וחטיבה 7 בפרט, זה מורשת, ירי והסתערויות. זה אתגרים בלתי פוסקים, של משפחה, של צוות שבלעדיו אי אפשר לשרוד דקה".
האח השלישי במשפחה, סגן רגב גושן, המשרת כסמ"פ בגדוד 77, מוסיף: "זה כיף שיש אח גדול שתמיד אפשר להתייעץ איתו על הכל, שמכיר את כל המושגים, שיודע גם פיקוד וגם טנקאות. זה מאוד מקל שכולנו חווים פחות או יותר את אותן החוויות. אנחנו כל הזמן מתייעצים אחד עם השני. אני ואופק נתנו הרבה טיפים לפלג, אבל גם הסברנו לו שמעכשיו זו הדרך שלו. אין ספק שזה כיף שעוד אח הצטרף למשפחה".
"הבית איתך בצבא"
שלושה אחים נוספים משרתים בשריון, במקרה זה - בחטיבה 188. "השירות של שלושה אחים באותה חטיבה הופך את השירות הצבאי להרבה יותר מעניין", מספר סגן שחף לבנת, קמב"ץ 188. "החוויות שאחיי חווים, הן החוויות שאני בתור אח בכור חוויתי. חלק מהאנשים שמפקדים עליהם שירתו ביחד איתי והם גם חברים טובים שלי. בתור בן בכור אני משתדל להתוות את הדרך. שלושתנו אוהבים מאוד את החטיבה, וכל אחד בעבודתו יודע שהוא בצורה כזו או אחרת משפיע על הבית והמשפחה". סג"מ אדם לבנת, מ"מ בגדוד 53, מספר עוד: "זו גאווה בשבילנו לשרת באותה חטיבה, כולם מכירים את כולם ועובדים ביחד. אנחנו משתפים דברים שעוברים אחד על השני. זה ילווה אותנו לכל החיים".
האח השלישי הוא סג"ם רואי לבנת, מ"מ בגדוד 74: "זה מטורף בעיניי שאנחנו משרתים באותה חטיבה. אותן חוויות, אנשים ושירות כמעט זהה. זו באמת גאווה גדולה. אני ואחי התאום התגייסנו ולא ידענו שנשתבץ ביחד. בהתחלה זה היה שוק, אבל מהר מאוד הבנו כמה זה מטורף שהבית נמצא איתך בצבא. עד עכשיו יצא לנו להתראות כל יום, היינו באותה מחלקה מהטירונות, אז ממש ישנו באותו אוהל והיינו ביחד כל היום. עכשיו התפצלנו לצפון ולדרום, אז פחות יוצא, אבל עדיין שומרים על קשר טוב ויומיומי. זה מאוד מקל שאנחנו יחד באותה חטיבה. זה מרגיש שהבית בבסיס לפעמים. תמיד יש מישהו שדואג לך ושאתה יכול לדבר איתו על הכל. אני חושב שבזה שאנחנו משרתים ביחד יש ערך שילווה אותנו לכל החיים".