אמצע הלילה. מסביב עלטה מוחלטת. רכב סוואנה מוריד אותנו ליד גבעה תלולה, ומשם אנחנו ממשיכים ברגל. סגן סתיו רוטנברג, סמ"פ של הפלוגה הצפונית, מוביל אותנו בתוך החשיכה. העיניים מסרבות להתרגל, אנחנו לא רואים ולא נראים. אורות מרצדים באופק. במרחק קילומטר בודד מאיתנו ניצבת עזה. "חשוב להגיע בצורה חבויה כדי שהאויב לא ידע שאנחנו מגיעים", אומר סגן רוטנברג תוך כדי הליכה. אומנם הדרך קצרה, אך מפותלת. קול הנשימות הכבדות משתלב בקולה של הרוח וביללות התנים ברקע. כעבור זמן מה אנחנו מגיעים לעמדת צוות פניקס 2 מגדוד 414 ומצטרפים למארב הלילי.
רוב פעולותיו המבצעיות של גדוד 414, גדוד האיסוף של אוגדת עזה, נותרות במחשכים, אך במבצע "עלות השחר" בחודש אוגוסט האחרון, תרומתו הבולטת של הגדוד נהפכה לברורה. לאחרונה, בטקס "מגן דרומי", בראשות מפקד פיקוד הדרום האלוף אליעזר טולדנו, הגדוד אף קיבל פרס הצטיינות על פועלו בשנה האחרונה בכלל ובמבצע בפרט. "'עלות השחר' היה מבצע מוצלח מאוד של צה"ל ושל הגדוד במיוחד", אומר רוטנברג. "הפרס הוא על פועלו של הגדוד במבצע: גם על המערכים הניידים, שאלה צוותי הלוחמים, וגם על המערכים הנייחים, שכוללים את כל צוותי התצפיתניות שיושבות במוצבים ומתצפתות. מכת הפתיחה של 'עלות השחר', הפצצת העמדות בו־זמנית, הייתה הרבה בעזרת המערך הזה".
רוטנברג מתייחס בדבריו לתקיפת חיל האוויר ברצועה ב־5 באוגוסט, שבה חוסל ראש הזרוע הצבאית הצפונית של הג'יהאד האסלאמי תייסיר ג'עברי. המידע שסיפק גדוד האיסוף תרם רבות להצלחת התקיפה.
מהמרחק שבו אנו נמצאים הקולות מעזה נשמעים היטב. "אנחנו שומעים תמיד את החתונות, את הירי באוויר מתוך החתונות או את המואזין בארבע בבוקר", אומר סגן עמרי אדלשטיין, מפקד הצוות. ורוטנברג מוסיף: "מואזין, טראנסים, עומר אדם".
לדברי אדלשטיין, הם נמצאים בעמדה הצרה והנמוכה כבר 24 שעות, ומתוכננות להם שם 24 שעות נוספות. הם פועלים בשקט מוחלט, כפופים ומכוסים בשמיכה. "הכניסה היא בחושך, חשוב שלא נגיע באור יום", אומר אדלשטיין, ורוטנברג מוסיף: "זה נחשב לייט, פעילות למתחילים. אני גם הייתי חמישה ימים בעמדה כזאת. אין מה לעשות. זאת גזרה מאתגרת, עם הרבה סיטואציות מבצעיות. צוות יכול להישאר בשטח גם שבעה ימים, והציפייה היא שהם לא ידברו איתנו בכלל". אדלשטיין מוסיף כי את כל הציוד הנדרש להם למשך זמן המארב הם לוקחים איתם על הגב. "גם לפעולות משך ארוכות, הכל על הגב של הלוחמים", הוא אומר.
בחשיכה קשה להבחין, אבל הלוחמים סוקרים בפנינו את הגזרה, ואנחנו מבינים שאנחנו נמצאים בדיוק באמצע, בקו שבין רפיח (בדרום) לבית חאנון (מצפון). מולנו פאתי עזה. "ליד הגדר יש המון שטחים חקלאיים", אומר רוטנברג. "אנחנו רואים עכשיו את האזור העני יותר ברצועה".
אני מתכופפת וזוחלת פנימה אל תוך העמדה. התחושה היא שנכנסתי ליקום מקביל. בתוך הכוך הקטן אני רואה את הבנאי, שאחראי על בחירת המיקום, בניית העמדה וההסוואה, את הנווט שצריך להוביל לעמדה מבלי שהאויב ידע בכלל שהלוחמים היו שם, את מפעיל הרחפן, את התצפיתן ואת החובש. תפקידם הוא להיטמע בשטח, לאסוף ממצאים, לפענח אותם ולפעול על פיהם. "חלק גדול מעיסוק הצוות הוא הטלת רימונים בעזה", אומר רוטנברג. "אנחנו מטילים רימונים על כל מיני אנשים שמתקרבים לגדר, שאנחנו לא רוצים שיתקרבו. זה קורה באמצעות הרחפנים".
חיל האיסוף הקרבי, שבעבר היה מוכר כחיל מודיעין שדה, הוקם ב־2001 ונחשב מאז אפוף מסתורין. "רוב הדברים קורים בלילה, לכן אלה השעות שבהן צריך להיות חד", משתף סמ"ר רועי גולן. "גם פחות נעים לשבת כאן בשמש, אבל בעיקר כי בחושך היכולות שלנו באות יותר לידי ביטוי".
"לא ממש הכרתי את החיל לפני, אבל אחרי שהגעתי והבנתי מה זה, ממש שמחתי להיות פה", אומר סמ"ר מאור שחר, החובש בצוות. "אצלנו העבודה מגוונת מאוד כי אנחנו אף פעם לא יודעים מה יקרה".
"הססמה שלנו היא 'היום המלחמה', פה בעזה אף פעם לא נחים", מוסיף רוטנברג. "גם כשרגוע, אנחנו תמיד דרוכים ומוכנים. ראינו את זה גם ב'עלות השחר', רגע אחד שקט ופתאום יש קליק ואנחנו קופצים מאפס למאה".
גולן: "ככה זה כאן. יום אחד יכול להיראות ככה, כתצפית רגועה יחסית שנמשכת 48 שעות, ויום אחרי זה יקפיצו אותנו מהבסיס כי יש חדירה של מחבלים או שפתאום יפרוץ מבצע. אנחנו כבר חווינו שניים".
אנחנו יושבים זמן ממושך בתוך העמדה, ואני מבינה עד כמה פעולת הגדוד סיזיפית ומאתגרת. בעודנו מדברים, אנחנו מביטים מהעמדה בגג מסוים, והלוחמים מסבירים לי כי תפקידם להבחין בכל.
גולן: "יש פעמים שאנחנו מקבלים מודיעין ויוצאים לפעילות שאנחנו מבינים שכל פעולה שנראה תהיה חריגה. יש איתורים שאתה אומר לעצמך 'המטרה שלי היא לא לראות כלום', ואם אתה כן רואה משהו - אז אתה מבין שיש כאן הפללה, יש כאן החרגה וקורה משהו לא טוב".
רוטנברג: "בשגרה, הבניין מולנו הוא בניין מגורים, ואנחנו נראה משפחות וילדים משחקים על הגג ורצים. הם הרי בדיוק כמונו. אבל במערכה, כל מי שקרוב לגדר, עף ממנה. רוב הבניינים שאנחנו רואים עכשיו יהיו ריקים. לכן כל מי שנראה באיתור במהלך המערכה, נחשוד בו".
לפי תפיסת הלחימה המשתנה של צה"ל בשנים האחרונות, גם הלוחמים בשטח יודעים לומר כי המטרה היא לצמצם את המגע של כוחותינו עם האויב ולתת למכשירים הטכנולוגיים לעשות את שלהם. אחד האמצעים שמאפשרים ללוחמי האיסוף להתקרב אף יותר לנעשה בתוך עזה הוא הרחפנים. "היופי ברחפן הוא שהוא דינמי מאוד", אומר אדלשטיין. "תחשבי שיש כוח בשטח שהוא זמין, מהיר ויכול להגיע לכל נקודה בגזרה. בטח לעומת מטוסי חיל האוויר, שהם כבדים ומסורבלים וצריכים להגיע מפלמחים או מתל נוף או ממקומות אחרים".
רוטנברג: "אני מתחבר מאוד לדברים שלו, בסוף אנחנו פה בשביל החיילים, ואנחנו צריכים לשדר אופטימיות וגישה טובה, כי הכל יורד ממפקד הצוות מטה. אם אני משדר שקשה לי בפעילות, אז זה מחלחל לכולם, הבגרות צריכה לבוא מהמפקדים. אנחנו רואים את זה בשטח: כשאנחנו משדרים עוצמה וקור רוח, החיילים יכולים לעשות את עבודתם בצורה הטובה ביותר, בייחוד ברגעים שקשה. ויש הרבה רגעים שקשה, כי כשאתה מבלה 96 שעות בעמדה ויורים לך טילים מעל לראש, ובקשר אתה שומע בכל רגע 'כוננות ספיגה' - זה דורש איזון, משמעת, קור רוח ותעצומות נפש".
התרעות פיקוד העורף