בשלושת הימים האחרונים של מלחמת לבנון השנייה, כשגברו הקולות והשמועות על הפסקת אש, יצא צה"ל למבצע 'שינוי כיוון' בעומק השטח הלבנוני לקרב עקוב מדם על הסלוקי, מהקרבות הקשים ביותר של המלחמה. במהלך הקרבות צה"ל איבד 33 לוחמים מכוחות חי"ר ושריון שנהרגו מאש חיזבאללה. בין ההרוגים היו ארבעה לוחמים מחטיבה 401 של השריון, כולם לוחמי טנק אחד שנשלח למשימת חילוץ תחת אש.
מיזם "בעוז רוחם" בהובלת ארגון 'זהות', הוא מפגש ישראלי דרך דמויות מופת שמתקיים כל שנה בסמוך לאירועי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה, מביא השנה את סיפורם של חברי "כוח בניה", בפיקודו של רב סרן בניה ריין ז"ל שיחד עם שלושה מחבריו; נהג הטנק אלכס בונימוביץ' ז"ל, אדם גורן ז"ל הטען, ואורי גרוסמן ז"ל התותחן, נהרגו מפגיעת טיל נ"ט בעת שסיפקו מזון וציוד לקוחות וחילצו פצועים משדה הקרב. דרך סיפור גבורתם יוצאת הדופן, שקיפחו את חייהם בעת מלחמתם באויב והגנה על המדינה, עולה דמותם המיוחדת שרוח הנתינה והעזרה הייתה שזורה בחייהם, וסיפור על אחדות שראוי להזכיר וללמוד ממנו.
עם הגעת הפקודה לחצות את הנחל בבוקר 12 באוגוסט 2006, כשמונה שעות לאחר כניסת הפסקת האש מטעם האו"ם, עלו אל הטנק ארבעת הלוחמים והתכוננו לשיירת הקרב, ממנה לא שבו. הכוח, צוות עצמאי מגדוד 46, כונה ברשת הקשר "כוח בניה" על שם מפקדו, רס"ן בניה ריין. ריין היה מ"פ שבאותה עת לא פיקד על פלוגה, אסף את הלוחמים לאחר תחילת המלחמה לכדי צוות שעסק בחילוץ והיה שותף לכמה מקרי הצלה עד אותה נקודת זמן. באחד המקרים חילץ הכוח תחת אש שמונה לוחמי הנדסה. דקות ספורות לאחר החילוץ ספגה פגיעה ישירה של טיל קורנט, טיל קטלני נגד טנקים ממנו חששו בצה"ל וארבעת לוחמי "כוח בניה" נהרגו במקום. לאחר מותם, הוענקו לצוות בסיום המלחמה צל"ש אלוף על חירוף הנפש והאומץ אשר גילו במהלך הקרבות והחילוצים בלבנון.
גבורתם של "כוח בניה" זכורה כאחד מהסיפורים המרכזיים של מלחמת לבנון השנייה. לא רק בזכות חירוף נפשם או הציון לשבח שהוענק להם, אלא גם בשל העובדה שהתמהיל האנושי המיוחד של צוות הטנק. ארבעת הלוחמים, מרקעים תרבותיים שונים לחלוטין בעם ישראל, חברו יחד כדי להילחם למען בטחון ישראל. כאמור, הצוות ביצע כמה חילוצים הירואיים שבהם ניצלו חייהם של לוחמים רבים, עדות חיה לאחדות ולתחושת הרעות בשם המשימה.
אחד מארבעת ההרוגים הוא סמ"ר אורי גרוסמן ז"ל, בנו של הסופר דויד גרוסמן. גרוסמן גדל במבשרת ציון והזדהה עם השמאל האידאולוגי. אחיו הבכור יונתן שירת אף הוא באותו גדוד שריון והוא התעקש לשרת בחזית ולהגיע לפיקוד. הוא האמין כי על ידי חינוך של חייליו לערכים של חמלה הוא ישפיע במעגלים רחבים יותר. גרוסמן התעקש להישאר על הטנק אותו פיקד, למרות שהעביר את הפיקוד לבניה ריין. "אורי היה ידוע בערכיו ובנחישותו, בשנינותו ובנועם הליכותיו" ספד לו מפקד הגדוד. "בפרק זמן קצר, הפך אורי למפקד מצטיין ולאחד המפקדים המובילים. לא לחינם היווה מודל לחיקוי למפקדים צעירים שזה עתה הגיעו לגדוד".
הרוג נוסף בפעולת החילוץ הוא סמ"ר אדם גורן, חבר קיבוץ מעברות של תנועת השומר הצעיר. גורן היה חייל חרוץ ומוביל ובמהלך שירותו הצבאי היה מהראשונים להתנדב לכל משימה. הוא ניחן בידע כללי יוצא דופן, בעיקר בנושאי טבע וידיעת הארץ, לצד תחביביו ספורט ומוזיקה. עם פרוץ המלחמה גורן הוצב בעתודה לכוחות הלוחמים. כשנותרו לשחרורו שלושה חודשים בלבד והטיול המיוחל בחו"ל כבר נראה היה באופק. למרות שבתחילה לא היה אמור להשתתף בלחימה, הוא התעקש בכל זאת להצטרף לחבריו הלוחמים וקבע: "אני צריך להיות שם". אימו עליזה מספרת: "התעקשות הזו ממחישה היטב את האישיות והאופי של אדם, שמציב את חבריו ואת המשימה שקיבל כערך עליון. אדם שתמיד יבצע ויעזור והכול ברוח טובה ועם חיוך".
רס"ן בנייה ריין גדל בקרני שומרון והיה מראשוני הילדים שנולדו בישוב. הוא היה חניך בתנועת בני עקיבא ותלמיד ישיבה, וראה בלימודי הקודש שליחות. בהיותו נער, ריין הרבה לדבר במושגים של אמונה, אהבת העם והמולדת ולקח חלק פעיל בשורה של מיזמים התנדבותיים. עם גיוסו לצה"ל, ריין הוצב כבקשתו בחיל השריון שבו ראה שליחות של ממש. את קורס הקצינים סיים כחניך מצטיין והתבלט גם בתפקידי פיקוד נוספים במהלך השירות.
במהלך הקורס הוא השתתף במשלחת צוערים לפולין ובין רשמיו אותם תיעד ביומן הוא כתב: "כשנסעתי לפולין הרגשתי מוות... בבית הקברות של המשפחה של סבא ובבית הקברות של המשפחה של סבתא... בטיקטין, בטרבלינקה, אני חש שאני דורך על מתים, שאני דורך על אנשים אחים. והמוות מלווה בכול. אך אני יודע שהמוות הזה הוליד חיים והחיים האלה הם אני, אתה, הם, אנחנו. החיים האלה הקנו לי את הזכות להיות יהודי חופשי בארץ ישראל. ... החיים האלה הקנו לי את הזכות לייצג כחייל יהודי מארץ ישראל את כל אלה שהיו ואינם ואת אלה שישנם. ... החיים האלה תובעים ודורשים, ... אך ברור לי שהדרישות הן כבירות ומחייבות. מי ייתן ויהיה בי, בנו, הכוח לעמוד בהן"
במהלך השירות ריין למד לתואר ראשון באוניברסיטה העברית במסגרת האקדמיה הצבאית, אותו סיים כמצטיין דיקן. בתקופה זו המשיך בפעילותו למען הקהילה, כשחנך נער במצוקה ב"בית השאנטי" בתל אביב וסייע לו לקבל תעודת בגרות וכן התנדב בקביעות עם פלוגתו לסייע לילדים אוטיסטים בבית ספר.
"אני חושב שניצלנו רק בזכות החיילים שהבאנו להם אוכל ותחמושת" תיאר נדב שטיינר, לוחם צנחנים שהשתתף במשימות החילוץ במגביל ל"כוח בניה". "לצערנו ראינו אנשים צדיקים מאתנו שנפגעו. רב-סרן בניה ריין היה בטנק שליווה אותנו כל המסעות המסוכנים הללו. הוא סיכן את עצמו אלפי פעמים בתוך המלחמה הזו...הוא הבטיח את החיים של כל הפצועים שפונו דרך הציר שלנו. של ההרוגים שהובאו לקבורה ושל החיילים שקיבלו אוכל ומים בתוך המלחמה". מתאר שטיינר.
בנימוקים להענקת הצל"ש שהוענק לו בספטמבר 2007 יחד עם כל אנשי צוות הטנק, תיאר מפקד פיקוד מרכז בשעתו האלוף גדי שמני: "רב סרן בניה ריין אשר התנדב להילחם במלחמה ובמהלכה נהרג, הפגין במעשיו רוח לחימה, יוזמה, מנהיגות יוצאת דופן וחירוף נפש. מעשיו אלה מהווים דוגמה ומופת ללוחמי צה"ל בכלל וללוחמי השריון בפרט".
לאחר נפילתו נמצא בארנקו של בניה דף הכתוב בכתב ידו ובו תפילה המיוחסת לרבי נחמן מברסלב: "יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו ואלוקי אבותינו, שתבטל מלחמות ושפיכות דמים מן העולם, ותמשיך שלום גדול ונפלא בעולם, ולא יישאו עוד גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה, רק יכירו וידעו כל יושבי תבל האמת לאמתו אשר לא באנו לזה העולם בשביל ריב ומחלוקת חס ושלום..."
מיזם "בעוז רוחם" נולד מתוך ההבנה שיחד עם הכאב והשכול העוטפים אותנו ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה, יש זיכרון נוסף איתו רוצים להתעטף, זיכרון של עצמה ותקווה. המיזם מבקש להפגיש בין זיכרונות, תקוות וחלומות לבין סיפורי שכול באמצעות מערכי שיעור, סיורים וטקסים המשלבים סרטונים, סיפורים אישיים וקטעי אומנות במטרה להפגיש את הציבור עם דמויות מופת ולעודד שיח אחר שמבוסס על עוצמה ותקווה.
לרגל יום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה בימים האחרונים יצא השבוע לדרך מיזם "בעוז רוחם" בהובלת 'זהות-איגוד המרכזים לזהות יהודית', משרד ההתיישבות והמשימות הלאומיות והאגף לתרבות יהודית במשרד החינוך ותנועת בשביל הנופלים. במסגרת המיזם יתקיימו מאות מיזמים, תוכניות ופעילויות תוכן חווייתיות חינם ללא עלות במאות בתי ספר יסודי, חטיבות ביניים ותיכוניים ממלכתיים, לצד סיורים באתרי מורשת קרב ומגוון טקסים ברשויות מקומיות ויישובים שונים ברחבי הארץ.
מנכ"ל ארגון זהות אלי ליפשיץ: "אנו גאים על הזכות להיות שותפים באירועי 'בעוז רוחם' ברחבי הארץ שמדגישים את המאחד והמשותף ומעניקים לנו כוח, עוצמה ואמונה. המפגש המיוחד של מאות אלפי תלמידים בישראל עם דמויות של נופלים ומפעלי הנצחה שהוקמו לזכרם, לוקח את התלמידים למקום ערכי של עשיה ונתינה למען החברה. הנגשת ימי הזיכרון באופן שמותאם לילדי היסודי, מאפשרת לילדים להיחשף ולגעת בסוגיות השכול בצורה מבוקרת ששומרת מחד על הנפש הצעירה ומאידך מאפשרת להיחשף לערכים של עשייה ונתינה למען החברה- זהו עוד תחום בו 'זהות' מובילה את התחום הערכי במערכת החינוך בישראל. הזיכרון של אלו שמסרו את נפשם על הקמת המדינה הם אלו שמאפשרים לנו להתחבר למקורות ולשורשים ולהיות חלק מהשרשרת של העם היהודי. אנו מאמינים שבעוז רוחם הוא הבסיס להווייתנו פה במדינת ישראל".
התרעות פיקוד העורף