ארז נולד בתל אביב ב־21 באפריל 1964, ילד שני במשפחת בצלאל. מילדות הוא היה בעל תודעה חברתית מפותחת מאוד אשר הובילה אותו להתנדב בכל תחום אפשרי – למען קשישים ניצולי שואה, במשמר האזרחי, במד"א וכמובן בתנועת הצופים בשבט אופק בתל אביב. לנוכח המצב היום בארצנו חשבתי לעצמי מה ארז היה אומר ואיזה צד הוא היה לוקח אל מול הכאוס ששורר כיום במדינה. לכן הלכתי לספר שהוצאנו לזכרו ומצאתי משהו מתאים ואקטואלי בכל אחד מהחיבורים שלו בתקופת לימודיו בגימנסיה הרצליה. בחרתי להביא דווקא את החיבור שלו משנת 1981 על הפער העדתי, כתשובה לאלה שמדברים היום על "ישראל הראשונה" ו"ישראל השנייה". הנה הוא לפניכם:
החיבור הזה הוא אולי נאיבי ולא נאמן עד הסוף לנתונים, של נער מתבגר בן 17 שמאוד מאוד אהב את המדינה ועשה לילות כימים לחיזוקה ושגשוגה, והכל באמת מתוך רוח ציונית פטריוטית ואמונה שאנו כאן מכוח הזכות ולאו דווקא בזכות הכוח. אני תקווה כי בימים סוערים אלו נזכור את אלו שהלכו באהבה ובהמון אמונה לצבא ונפלו שם על משמרתם. אני מבקש שכל המנהיגים מכל צד יפנימו את גודל השבר, לא 'יחממו את המים', כמו שביקש ארז ז"ל. אלא ידעו גם לצמצם פערים תוך הבנה של הכאב וכיבוד הרגשות ובעיקר מתוך אהבה לעם ולמדינה.
בחיבורו על 'זהות צעיר ישראלי בימינו' כתב ארז: 'כשאני עומד מול חניכים ולא משנה מאיזה גיל, אני חייב להתנהג בשלמות כדי שממני ייקחו דוגמה וילמדו להתנהג ולהיות אזרחים למופת. לכן עליי להיות אזרח למופת'. אנא מנהיגים יקרים, תתנהגו בשלמות והיו אזרחים למופת כדי שקורבנם של ההולכים לא יהיה לשווא.
התרעות פיקוד העורף