"לבנון היא הסכנה האמיתית, צריך לקחת אותה יותר ברצינות"

"כולם שם אחים שלי, הם נשארו כדי להילחם ולשמור על היישובים, אני מתכוון לחזור אליהם ברגע שאוכל", אמר סאמר שנמצא בשיקום. "הוקפצתי עם תחילת האירועים. התחלנו משימות מתגלגלות, עיבוי של האוגדות הסדירות שתופסות את הקווים. לאט לאט דירגו אותנו לכיוון הגדר להיות אחראיים על גזרה מסוימת.

לקח לנו 28 שעות לעלות שלושה ק"מ תחת אש מהנקודה של הנתק, מהשטח הצבאי הסגור עד הנקודה שהיינו צריכים להתמקם בה. ירו עלינו פעמיים טיל נ"ט ופספסו אותנו, ירד גשם בלילה ואנחנו לא רוצים ללכת באמצע היום אלא ב-05:00-04:00 בבוקר בשעות הדמדומים. ירו בפעמיים הראשונות ונשכבנו וחיכינו לילה שלם, בבוקר נפל לנו פצוע ראשון ממכת קור בגלל שהיה לילה גשום מאוד. שאר הכוחות עושים את העבודה שלהם בצורה נהדרת ואנחנו היינו צריכים לעשות המשימה שלנו. לימדו אותנו שאנחנו לא חוזרים עד שאנחנו עושים את המשימה שלנו. גם אם יש נ"ט וגם אם יש אויב, ולשם כך למדנו. אתה יודע, ביום-יום בצבא ובטירונות אין לך אויב מול העיניים אבל מלמדים אותך לעשות את הדברים כאילו יש והפעם באמת יש אויב ועשינו את הדברים".

"ירו עלינו טיל נ"ט שהתפוצץ כמה מטרים מעלינו, מההדף פרקתי את הכתף ועפתי אחורה ונפלתי על הכתף הפרוקה. לקח שמונה שעות לפנות אותי תחת אש כי הגדוד ירה, והתותחנים ירו וחיל האוויר. נפצעתי בערך בשעה 14:20 והגעתי בסביבות 22:00 לבית החולים בנהריה", סיפר.

לסיום הביע את עמדתו לגבי חיזוק הכוחות בגזרה הצפונית: "אני עדיין חושב, כמו שחשבתי כשעליתי למלחמה, שלבנון זו גזרה מסוכנת ויש לקחת אותה יותר ברצינות. אם אתה קורא את המפה ומסתכל על המציאות שאנחנו חיים בה כרגע, לחמאס אין עוד יכולות להפתיע אותנו והוא לא יכול להוות איום ממשי על מדינת ישראל. זהו, אנחנו בשלב שמוטטנו אותו, מדברים על 60%-70% מהיכולות של הטילים שלו שכבר נורו. הסכנה האמיתית היא מהצפון, שם יש סכנה קיומית, שם זה העבודה האמיתית".