את היכולת של חמאס להשתמש ביעילות במנגנון החדש למדה ישראל על בשרה כבר בשנת 2006, לאחר שגלעד שליט, לוחם בחיל השריון באותה עת, נחטף על ידי שבעה מחבלים שחדרו לשטח ישראל סמוך למעבר כרם שלום. במהלך 17 השנים שעברו מאז למד צה"ל להכיר טוב יותר את אופי הסכנות שטומנת בחובה הלחימה מתחת לאדמה, והינן רלוונטיות גם בימים אלה.
"ההיבט של הלא נודע תמיד נוכח במלחמה, אבל מתחת לאדמה הוא הולך וגובר בצורה דרמטית", מסבירה ד"ר ריצ'מונד-ברק, שחוקרת את איום המנהרות מזה כ-10 שנים. "אתה לא יודע היכן האויב נמצא, מה הוא מתכנן ואיזה נשק יש לו, ולכן קשה מאוד להעריך מה היכולת שלו ולדעת איך להגיב. למעשה, בתווך התת קרקעי לאויב יש יתרון אסטרטגי, משום שרוב האמצעים שמעניקים לצבאות המודרניים עליונות צבאית הופכים מנוטרלים".
ביולי 2014 נקלעה ישראל לסבב נוסף ברצועה, בו התמקד צה"ל באיתור, חשיפה והשמדה של מנהרות הלחימה של חמאס. מבצע "צוק איתן" מהווה, לדברי ד"ר ריצ'מונד-ברק, נקודת מפנה בתפיסת אתגרי הלחימה בתווך התת קרקעי. "בשנים האחרונות עברה תורת הלחימה במנהרות שינוי משמעותי, וכיום היא גורסת כי צריך להימנע מהכנסת חיילים לתוך המנהרות. ההבנה היא שהם חשופים שם לחומרים מסוכנים וממולכדים ומתמודדים עם מגבלות מבחינת חמצן, ראייה וצפיפות. יש גם חשש שהלוחם, שנמצא למעשה לבד בפנים ומופרד מהיחידה שלו, יאבד במנהרה את תחושת הזמן והמיקום, וכמובן שצריך לזכור שהוא לא יודע בדיוק לאן המנהרה מסתעפת. זה לא אומר שאין מצבים שבהם צריך להכניס חיילים למנהרות, אך השאיפה היא להתמודד עם האיום הזה מעל פני הקרקע".
"בצוק איתן נכנסו חיילים באופן ספונטני לתוך המנהרות, והבנו שזה לא הפתרון, כך שבכל מה שקשור להבנה של האיום עשינו התקדמות גדולה", היא מוסיפה. "זה שלא שולחים כיום חיילים לתוך המנהרות מעיד על דרך ארוכה שעשינו מאז. בנוסף, יש שיתופי פעולה עם האמריקאים וצבאות אחרים ופיתוחים של אמצעים טכנולוגיים לטובת איתור מנהרות. במבצע מגן צפוני, שבו חשפה ישראל את מנהרות חיזבאללה, ראינו את השימוש באמצעים האלה, וזה הראה שיש התקדמות טכנולוגית. מלבד זאת, הוקמו יחידות מיוחדות שפועלות זמן רב, וגם בימים אלה ברצועת עזה. כיום אנחנו רואים למעשה חיילים שמתמחים בלוחמה תת-קרקעית".
כשאני שואל את ד"ר ריצ'מונד-ברק על מידת ההצלחה של מבצעים דומים שבוצעו בשנים האחרונות, היא מצננת את התלהבותי. "הצפת מנהרות במים היא לא רעיון חדש. המצרים עשו את זה כאשר השתמשו במי ביוב כדי להציף את המנהרות בגבול עם רצועת עזה, וזה לא כל כך עבד. באופן אישי, אני לא מאמינה במים ככלי אפקטיבי לנטרול איום תת קרקעי משום שהמים נספגים בתוך האדמה, ואין אפשרות לדעת באיזה קצב זה יקרה. בנוסף, קשה מאוד לדעת מה אורך הרשת וכמה מנהרות יש בה, ולכן קשה לאמוד את כמות המים שצריך להזרים כדי להשיג את המטרה. זו קלקולציה שקשה לבצע כי חסרים נתונים. גם אם תוכל להתמודד עם כל מה שאמרתי, צריך לקחת בחשבון שקשה להעריך מה תהיה מידת ההצלחה של האמצעי הזה והאם המים באמת יצליחו למוטט את התשתית הזו. אם המטרה היא השמדה של המנהרות - מים רגילים הם לא הפתרון".
התרעות פיקוד העורף