אחת מהן היא סגן רומי ולדמן, רמ"ד ליווי פצועים בחיל הרגלים, שהכירה את התפקיד עוד לפני הגיוס. "אבא שלי נכה צה"ל - הוא נפצע בתאונה שהתרחשה במהלך נסיעה צבאית, וספג את הפגיעה הקשה ביותר מכלל נוסעי הרכב, כאשר שבר בין היתר את האגן והירכיים. היום הוא בסדר", סיפרה בראיון למעריב, "כשהתקשרו לזמן אותי למיונים לתפקיד הייתי מולו, והוא ממש התלהב וסיפר לי על קצינת הנפגעים שפגש לאחר הפציעה. כך בעצם הגעתי לתפקיד".
היא המשיכה וסיפרה על העבודה השוטפת: "אנחנו בעצם מהוות הקשר עם הצבא והיחידה, תוך סיוע בכל מעטפת הפרט, דוגמת סיוע מול גורמים רפואיים - כמו רם 2 ומשרד הביטחון, שאנחנו נמצאים בקשר איתם. בנוסף, אנחנו גם מהוות אוזן קשבת עבור החיילים. אנחנו יושבות ושומעות את הסיפורים שלהם, ומנהלות שיחות על החיים וכל מה שהם צריכים. לצערי, המלחמה הפכה את העבודה לעמוסה יותר, כי מספר הפצועים, שבהמשך יוגדרו כנכי צה"ל, גבוה. הסיוע לנכי צה"ל הוא היבט נוסף בתפקידנו, שהתרחב בצורה משמעותית מתחילת המלחמה".
"התפקיד שלנו מאוד משמעותי, למדתי ואני לומדת על עצמי המון באמצעות התפקיד", שיתפה, "למדתי בין היתר שאני אדם חזק - ולמרות שאני מנסה שלא לקחת ללב את המקרים שאני רואה, עדיין יש כאלה שמשפיעים. אני מנסה פשוט לקחת את זה מהמובן של עד כמה הכל נותן פרופורציה על החיים ועל היומיום השוטף והשגרתי. אני אמורה לעזוב את תפקידי בקרוב, וחוששת מהרגע הזה בו אפסיק לעשות משהו משמעותי שמסייע לאחרים. התחושה הזו נותנת לי כוח לקום בבוקר ולהמשיך - למרות שהכל מורכב ומאוד קשה".
בסיום השיחה, שנערכה לאחר טקס הדלקת נרות חנוכה עם המאושפזים במרכז שיקום "חוזרים לחיים" בשיבא ובמחלקות השיקום בבית החולים השיקומי במרכז הרפואי שיבא, ניגש אלינו אדם שישב בספסל סמוך. תחילה, הוא התנצל על ההפרעה ואז ניגש לסגן ודלמן והודה לה על תפקידה. בהמשך, סיפר כי למרות השנים שעברו - הוא עדיין זוכר את מש"קית הנפגעים שליוותה אותו לאחר הפציעה.
התרעות פיקוד העורף