שלומית שיתפה על שעבר עליה כשלחם: "בתור אמא, אני מאוד דאגנית ולחוצה וביקשתי מבעלי שלא יספרו לי איפה הוא. הם לא סיפרו לי שהוא בתוך עזה, אבל הבנתי שהוא במקום שהוא לא יכול לדבר, כי שלחתי לו הודעות ונשאר וי אחד. בעלי היה איתו בקשר, והיה בניהם קשר מאוד חם והדוק והם היו מדברים כל יום. אני מאוד דאגתי לו וזה היה פחות טוב בשבילו, כי הוא רצה תמיד להיות בעשייה. הוא היה אידיאליסט בכל רמ"ח אבריו, כתב לעצמו משפטים של הרמב"ם ודיבר על הרצון לעשות את המקסימום. הוא תמיד היה ממוקד מטרה. מאוד מתכונן, ומאוד רצה ללכת לגולני כי רצה להגיע לסיירת אגוז".
"אני מרוסקת", שיתפה, "אי אפשר להתמודד עם הידיעה וזה עדיין לא נתפס שאני מדברת בלשון עבר ומסתובבת בבית ונזכרת איפה הוא ישב ומה הוא אוהב לאכול. אני מתנחמת שהוא שמח שהוא רצה להיכנס לעזה, הוא ראה בכך אידיאל ותרומה למדינת ישראל".
התרעות פיקוד העורף