הנקמה האיראנית, שהחלה עם תקיפה של קבוצות מיליטנטיות המקושרות לדאעש בסוריה, ו"מטה ריגול של המוסד" באזור כורדיסטן שבעיראק, ביטאו את המחויבות האיראנית, במיוחד כאשר ברקע מלחמת ישראל-חמאס ושלוחותיה מתנהלת, להראות כי היא תגיב בחומרה לכל פגיעה ביטחונית בתוך שטחה הריבוני.
נדמה כי איראן ביקשה לנצל את חלון ההזדמנותיות שסופק לה בחסות "הנקמה" מהפיגוע האחרון, על מנת לבחון ואף לשנות את מאזן הכוחות האזורי- גם באזור דרום אסיה. פקיסטן מנגד, אשר שרויה זה זמן מה במשבר פוליטי-כלכלי-ביטחוני קשה, במיוחד לאחר הנסיגה האמריקאית מאפגניסטן באוגוסט 2021 שהביאה לגידול בכ-500% בפיגועי הטרור במדינה ולהגירה של מאות אלפי אפגנים לשטחה, ולאור שלטונה הלא יציב, מיהרה לשחרר הודעת גינוי חריפה לתקיפה האיראנית והותירה לעצמה את הזכות להגיב למתקפה.
פקיסטן, המדינה המוסלמית הגרעינית היחידה, אשר איבדה מהרתעתה בשנים האחרונות, היתה זקוקה לייצב את המשוואה עם איראן, על מנת למנוע פתח להפרות נוספות של ריבונותה ולכן בחרה להשיב באותו מטבע בה בחרה טהראן, מבלי להסלים את המצב.
מי שמסתכלת מקרוב על העימות הנוכחי בין איראן ופקיסטן היא סין, אשר מאז שהאמריקאים עזבו את אפגניסטן, מנסה לשחק תפקיד גדול יותר במזרח התיכון ודרום אסיה ולהרחיב את השפעתה באזור. לא בכדי, בייג'ינג קראה לשני הצדדים להרגיע את הרוחות והציעה את עצמה כמתווכת, כפי שעשתה בין היתר לאחר ההסלמה בין משטר הטליבאן באפגניסטן ופקיסטן, על רקע דומה.
כאמור לפקיסטן חשיבות אסטרטגית עבור סין, בעיקר לאור פרוייקט "המסדרון הכלכלי הסיני-פקיסטני" (CPEC)' שמטרתו לחבר את סין לים הערבי ביחד עם פרוייקטים כלכליים נוספים כחלק מיוזמת "החגורה הדרך" הסינית. ככל שהמשברים בפקיסטן יחריפו, כך הפרויקטים הסיניים יעמדו תחת סכנה גדולה יותר, הם ביטחונית והן כלכלית.
בינתיים לא ניכרת השפעה ממשית של העימות האיראני-פקיסטני כלפי ישראל. כפי שהמצב נראה כרגע, שני הצדדים לא מעוניינים בהסלמה וסביר שהלחץ הסיני יביא לרגיעה בין אסלמאבאד וטהראן. עם זאת חשוב לציין כי בפקיסטן מורכבת ממיעוט שיעי הנע בין 10-15% אשר עשוי להוות טריגר לפעילות של כוחות הביטחון הפקיסטניים כנגד משתפי פעולה איראניים, כפי שכבר קרה בעבר.
במידה ופגיעה נרחבת במיעוט השיעי בפקיסטן, תתפרש על-ידי איראן כחציית קו אדום, העימות עלול להתפרץ שוב. על אף שעד כה פקיסטן דבקה בעמדתה העיקשת לצד הפלסטינים במלחמת ישראל-חמאס, ריבוי הבעיות הפנימיות והאזוריות מונעות ממנה לרצות לשחק תפקיד אקטיבי יותר בעימות. כך או כך, אסור לירושלים להקל ראש בתקיפה האיראנית בפקיסטן, אשר מאותת לשחקנים רבים שבעולם שזרוע התמנון שלה מגיעה לאן שהיא רק תצטרך.