ליברמן, רק בת 26, הצליחה בתושייה ובאומץ להגן על הבית ולמנוע ממחבלים להיכנס בשערי הקיבוץ באותה שבת שחורה. "התעוררתי לצבע אדום", היא משחזרת בראיון למעריב, "אצלנו בקיבוץ כל כך קרובים, ששומעים כל בום ויודעים לזהות כל רעש, אבל בבוקר ההוא שמעתי רעשים שלא שמעתי מעולם. מהר מאוד הבנתי שמדובר במתקפת טרור. התפקיד שלי היה לצייד את חברי כיתת הכוננות בנשק. שמתי עליי את האקדח, רצתי לנשקייה והתחלנו לחלק שכפ"צים ונשק. כשראיתי את האחראי על החשמל ממהר אל הגנרטור כי החשמל נפל, עצרתי אותו ואמרתי לו אל תדליק את הגנרטור, כי בלי חשמל השערים יישארו סגורים וימנעו מהמחבלים להיכנס. כמה שינסו, לא יצליחו לפתוח אותם. בדיעבד הבנו שהגיע טנדר עמוס במחבלים לשערי הקיבוץ".
"ראיתי את המחבלים רצים לכיווננו, אז רצנו דרומה כדי להתקרב והתחיל קרב על הגדר בינינו לבינם. מחבל אחד טיפס על הגדר, חטף כמה כדורים ונפל. עוד מחבל נפל באמצע השדה ועוד כמה הגיעו עד השער. היו שם כמויות, ובכל פעם שהרגנו כמה, הגיעו עוד ועוד. התחלתי לצעוק בקשר, יש לי 16 מחבלים מול העיניים, הם עוד מעט מגיעים אליי והחיילים שנלחמים בהם פשוט נופלים אחד אחרי השני בשדה. פחדתי שאני הבאה בתור. אבל בחטיבה הצפונית אמרו לי, יש לך רק 16 מחבלים? בכפר עזה יש 80".
רגע המפנה היה כשכוח מהחטיבה הטקטית של מג"ב הגיע לשערי הקיבוץ: "היה קרב מטורף, אבל החיילים הצליחו לחלץ את חבריהם הפצועים תחת אש ולהבריח את המחבלים. כשהכל הסתיים, ספרנו 30 גופות של מחבלים בשדות וליד השער. אם הוא היה פתוח, הכל היה נראה אחרת".
התרעות פיקוד העורף