הצוערים חשבו שהוקפצו מהמיטה בהכשרה לעוד תרגיל, אבל בבוקר השבת השחורה זו הייתה קריאה להם לרדת ולסייע בעוטף ביחד עם גדוד הצוערים. כיום שני הקצינים הצעירים כ' וע' משרתים בגדודים בקצה המבצעי, ואחראים על הנגשת המודיעין למפקד בשטח. בעת ההכשרה, הם זכו להיכנס ולתגבר את המערכים המבצעיים, ולקבל ניסיון מזורז בעבודת הקמ"ן במלחמה.
ב-7 באוקטובר סגר שבת בבה"ד 1 כשהגדוד שלו (גדוד דקל) היה בכוננות מטכ"לית. "קמנו באזור 7:00, אחרי שהתעוררנו מהאפליקציה של פיקוד העורף בגלל כמות האזעקות וישר הבנו שמשהו חריג קורה". לדבריו התחילו להבין את הסיטואציה יותר לאחר שראו סרטון של מחבלים על טנדר בשדרות.
כמה רגעים זכורים לו מאותו היום, שהרגיש לדבריו שנמשך שבוע. הראשון היה בבסיס פיקוד העורף באורים, "לאחר שסרקנו את האזור רצינו לוודא שהאופנועים של המחבלים לא יחזרו לשימוש, רגע לפני שבאנו להתקרב אליהם ולגעת בהם, המג"ד צועק "מטען" וישר הלכנו אחורה, הבנו שעל גבי האופנועים היו מטעני קלימגור, כך שברגע שהיינו הורסים את האופנוע המטען היה מתפוצץ עלינו והיינו מסיימים את היום מוקדם מהצפוי".
הרגע השני היה בכניסה לנירים, "התנהל קרב בנירים ורצנו לעזרה. צריך היה לאגף את הקיבוץ ובאנו דרך השדות, שם ראינו דוד מפויח שחטף rpg וכנראה נכנס למארב. התקרבנו וניסינו לראות אם יש עוד ניצולים- אך כל מי שהיה ברכב פשוט נהרג. חייל אחד שהצליח לצאת החוצה כנראה נורה ע״י המחבלים. ניסינו להגיש עזרה, אבל הוא כבר לא היה בין החיים. נתנו לו את הכבוד האחרון ולקחנו ממנו פרטים, כדי שיוכלו לזהות אותו והמשכנו פנימה".
כיום הוא סקמ״ן גדוד 71 בחטיבה 188. "אנחנו תופסים קו בגזרה הצפונית, חושפים ותוקפים אויב". חשוב לו לומר בשם הלוחמים ככלל ובשם אנשי המודיעין בגדודים בפרט, ש"אנחנו עושים את מירב המאמצים בכלל הזירות, גם בדרום וגם בצפון, כדי לשמור על הגבולות ולאפשר לתושבים יותר מאוחר לחזור לביתם כשהוא בטוח ומוגן".
את חברו סגן ע' הכיר במפרשית הבסיס שבו מתבצעת רוב ההכשרה. ביום הראשון של ההכנה סג"מ כ' ישב בחוץ בקק״לית ופתאום נכנס ע'. "הוא שאל אותי, אם כאן זה לקמ"נים הגדודים? אמרתי לו שכן וישר ישבנו לדבר ונוצר ביננו חיבור מטורף". בתקופת ההכנה ללהב ישנו באותו החדר והקשר מחזיק עד היום. "הגדוד שלו תופס גזרה ממש ליד הגדוד שלי, אני יכול לומר שהוא אחד האנשים שיותר התחברתי אליהם בשירות הצבאי שלי".
לאחר הסיפוח במהלך שבוע מסכם למסלול, הצטרפו אליהם לוחמים ומש"קי מודיעין שהחליטו לצאת לקצונה. בהמשך הם יהפכו לחברים טובים מאוד שלו. באותה תקופה לא ידע "שבעוד כמה חודשים, אלחם לצד חלק מהם בשבעה באוקטובר".
מעבר להכשרה קרבית עברו הוא וחבריו הכשרה מודיעינית ולכן הציעו לסייע לקמ"ן של בה"ד 1 ושעצתם התקבלה, הם אכן סייעו לו בכל מה שיכלו "בין אם זה ארגון מפות או הכנת עזרים רלוונטיים". מידע הועבר שמחבלים מחזיקים בבת ערובה. הימ"מ טיפלו באירוע, וברגע ששמע יריות העריך שהימ"מ חילץ את האישה, היא רחל המפורסמת מאופקים.
"זכרתי בשביל מה אני עושה את מה שאני עושה, בשביל המשפחה, בשביל האזרחים, בשביל החבר שאיבדתי ובשביל המדינה שזקוקה לי יותר מהכול כרגע." ההבנה הזו נתנה לו כוחות לפעול. כ' אומר: "הבנתי שאנחנו לא מתמודדים מול בני אדם. לקרוא להם חיות זו מחמאה. הם השטן, כל כך הרבה רוע, כל כך הרבה שנאה, התגלמות פיזית שאני הייתי עד לה".
התרעות פיקוד העורף