אם החייל החטוף זועמת: "שרים צמאי דם דואגים כל בוקר מחדש לטרפד את העסקה"

מתן, אוהד מכבי חיפה, היה אמור להשתחרר מצה"ל בחודש אפריל ולנסוע עם משפחתו לטיול, אליו ספרו יחד את הימים.

על ההתמודדות של בני המשפחה מספרת אנגרסט: "זו מלחמה יום יומית, סיוט, שלנו, של הילדים. הילדים לא הולכים לבית הספר, לא במסגרות, לא מסוגלים. הציוצים, התקשורת, האמירות, זו כזו טלטלה נפשית שלפי הסדר צריך כל יום להרים כאן מישהו מחדש. אני לפחות מרגישה שאני מתעסקת בלשרוד, ממש בלשרוד את התקופה. אני אומרת שעכשיו שורדים, אחר כך נטפל בעצמנו. אני מאוד מקווה שזה גם מה שמלווה את מתן, שיודע שהוא כרגע צריך לשרוד את זה. כשהוא יחזור, בע"ה, אנחנו כולנו נעזור לו להשתקם.

כשנשאלה על ההתנהלות מול גורמים במדינה השיבה: "ברמת הרווחה, הליווי האישי פה במשפחה על ידי קצין שבויים נעדרים, ליווי צמוד מאוד. דואג לנו באמת לכל מה שאנחנו מבקשים.

"מבחינת שרי הממשלה אנחנו נתקלים באטימות. אנחנו כל פעם נדהמים מחדש כשהשרים אפילו לא מכירים מי החטופים שם. אנחנו יוזמים את הפגישות, שום טלפון ושום פנייה מאף שר ביוזמתו, כל התקופה הזו. עצוב מאוד. במיוחד השרים שאמורים לקבל את ההחלטות הקשות - אנחנו חווים את זה שהם לא ממש מסוגלים להסתכל לנו בעיניים. אנחנו מבינים שערכי המוסר שלהם שונים, הפוכים, לפחות מהערכים שאני גידלתי עליהם את מתן".

אני רוצה עוד לספר שיש הרבה שרים, דווקא מהצד הימני של המפה, שאומרים לנו שרפיח היא סוג של הרפתקה, שאנחנו לא ממש יודעים איך נצא ממנה, אז אנחנו נכנסים לשם ולא יודעים בדיוק איך נצא - מיטוט חמאס, כמו שהבטיחו, לא יהיה. בתחילת המלחמה אמרו לנו שבהזדמנות הראשונה שתהיה ילכו לעסקה, אבל כרגע חמאס לא בשלים לזה והמחיר הוא לא רק סיום המלחמה והחלפת שבויים. אני יודעת שלא אמרו לנו את האמת, כי הם לא מבקשים חלקים מירושלים, הם רק דורשים ערבויות לזה שהאירוע הזה יסתיים והמדינה לא מוכנה לתת את זה, והבן שלי שם באחריות אותם אנשים".

סייעה בהכנת הכתבה: שני רומנו 103fm