מרגע שהחלו השריפות בשבוע שעבר להבעיר את יישובי הצפון, חברי כיתות הכוננות הצפוניות היו הראשונים שנתנו את המענה בשטח עד להגעת כוחות כיבוי ונלחמו בעצמם באש המתלקחת.
"בשל כך נוצר מצב שאנשי כיתות הכוננות נאלצו להתמודד בעצמם עם השריפות עם ציוד כיבוי שיש כמו צינורות ואמצעי כיבוי נוספים, אבל ציוד מיגון אישי כמו שיש לכבאים לא קיים אצל אנשי כיתות הכוננות ועשרות מהן התמודדו בחוסר הגנה עם השריפות לכל אורך הצפון והגבול עם לבנון. חייבים לצייד את חברי הכיתות בציוד מיגון כדי שאנשים יוכלו לצאת ולהגן על הבתים ולחלץ אנשים ולהצילם, כי כוחות כיבוי האש לבדם לא יכולים להשתלט על זה. אנחנו חוששים מהתקופה הקרובה, בקיץ החם תחת לחימה כשיהיו שריפות, וגם הצתות, וחייבים כוח מקומי שיכול לתת מענה”.
“בשטח ישראל הוקמו כ־900 כיתות כוננות שצוידו בנשק, וזה ייאמר לזכותו של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר שדאג לחימוש מהיר ולהקמה מהירה של הכיתות, ויחד עם זאת אנחנו זקוקים לחיזוק באמצעים וציוד לראיית לילה, באימונים ובחימוש", אומר קולר. "האויב מצויד ואנחנו צריכים הכשרות, חימוש, קסדות וציוד – וכשהוחלט להפחית את כמות האנשים שנמצאים בכיתות הכוננות מכל מיני צרכים ועניינים של הצבא שאנחנו פחות מבינים ופחות שותפים להם, וזה במקביל לריבוי המשימות שנערמות, אז ההחלטה לא ברורה לנו".
"בטח במצב שבו בנוסף ללחימה גם כיבינו שריפות ונוספו משימות של חילוץ. אנחנו מבקשים קודם כל לא להקטין את הכיתות ולהשאיר לפחות 28 לוחמים כמו שהיה עד עכשיו - בקו הראשון, השני, והשלישי. זה לא לעניין שמצד אחד הצבא מצמצם כוחות, אבל מצד שני, כמו שראינו כעת - המשימות מתרבות ונהיות מורכבות יותר”.
בעוד השיחה עם קולר נמשכת, מתקבלת ידיעה כי בהתאם להערכת המצב, בצה”ל החליטו לדחות במספר שבועות את ההחלטה על צמצום כיתות הכוננות. “זה צעד ראשון, אבל אנחנו צריכים שזה לא יהיה זמני ושהכיתות יגדלו יותר”, מתייחס לכך קולר. “צריך לזכור שאת כיתות הכוננות מרכיבים אנשים שנותנים את הזמן ואת המרץ שלהם להגן על כל המדינה, ובסופו של דבר אלו אנשים שנותנים את כל כולם וממלאים מקום שלצערי הרשויות בחלק מהמקרים לא ממלאות מאז 7 באוקטובר ואנשי כיתות הכוננות באים ונותנים את כל כולם כדי כן למלא את המקומות החסרים האלה”.
קולר, הפעיל זה 20 שנה בכל נושאי כיתות הכוננות במחוז צפון, מציין כי מימיו לא נתקל במצב מתוח כזה באזור: “גדלתי בקיבוץ מעיין ברוך שהיום מפונה, וחוויתי את מלחמת לבנון הראשונה וראיתי גם את מלחמת לבנון השנייה, אבל מצב כזה של 100 אלף פליטים בארצנו – לא היה אף פעם. מבחינת היכולות של האויב, אסור לנו לזלזל ביכולותיו, רואים שהוא יודע ולומד ומפתיע אותנו בכל פעם מחדש. אסור לנו לזלזל בזה. אנחנו מוכרחים לעשות את הכל כדי להיות מוכנים טוב יותר וחזקים יותר לאירועים העתידיים לבוא. המצב לא היה מעולם כזה מתוח בגזרה הצפונית”.