דוסטרי הדגיש: "ובכלל, הרעיון של הסגת חיזבאללה מעבר לליטני מבוסס על התפישה המיושנת והתמימה של לפני השבעה באוקטובר. גם אם חיזבאללה אכן ייסוג מעבר לליטני, כאמור מהלך שסיכוייו קלושים עד לא קיימים, הרי שהוא יוכל לשוב במהרה בחזרה לדרום וסביר להניח שישראל לא תגיב על כך בשל חוסר רצונה במלחמה, כפי שקרה בעשורים האחרונים. יתרה מכך, יש יסוד משמעותי להניח כי הכוחות הבין לאומיים לא יצליחו לכפות על חיזבאללה נסיגה צפונה, בין אם ביישום ההסכם החדש, ובין אם לאחר שחיזבאללה ישוב לאזור תקופה קצרה אחרי שנסוג לצפון למראית עין".
"לכן ישראל גם לא תוכל להסתפק בהחלטה חדשה במועצת הביטחון של האו"ם, ודאי שלא על בסיס החלטה הקודמת 1701, שלא תספק בעבורה ביטחון, כפי שהוכח בעשורים האחרונים. ביטחון מדינת ישראל לא יכול להתבסס על כוחות זרים, ודאי שלא על כוחות לשמירת שלום שאין להם כמעט שום סמכות ולא יכולת להתמודד נגד האיום של חיזבאללה, והתעצמות ארגון הטרור", כך לדבריו.
עוד הוסיף: "לכן, על ישראל לנצל את המציאות הביטחונית שנוצרה, את הלגיטימציה הבין לאומית בעקבות התקפות חיזבאללה הבלתי פוסקות נגדה וההבלגה הישראלית עד כה כדי למצות אפשרויות דיפלומטיות, ואת העובדה כי חיזבאללה אינו יכול להפתיע את ישראל אסטרטגית ומבצעית בגבול. גם העורף הישראלי נמצא כבר במצב מלחמה, כוחות מילואים רבים מגויסים, והצבא ערוך ומוכן מבחינת כשירויות ותרגולים. על זאת צריך להוסיף כי מאז השבעה באוקטובר, ישראל ממשיכה לקבל אספקת נשק אמריקני שרובו מיועד לשימוש בלבנון ולא בעזה".
"ככל, ישנה תחושה של אמונה בצדקת הדרך ומודעות לגודל השעה בציבור הישראלי, לאחר השבעה באוקטובר. לא רק שהרוח לא נחלשה, אלא היא חולשה והתחזקה. ניכר כי הרוח המנשבת בעם היא רוח של נכונות להקרבה ולהגנה עצמית על מדינת ישראל ואזרחי ישראל. החוסן הלאומי מקבל ביטויים רבים בסיוע הדדי בעורף, סיוע ותמיכה לחיילים, ורוח גבית שהעם נותן לממשלה להמשיך עד להכרעת חמאס. בכל הקשור לצפון, אנו שומעים ורואים ראשי רשויות ותושבים שלא מוכנים שהשגרה תחזור עד לטיפול שורש בבעיה מלבנון, מה שמלמד גם על נכונות בעם להכריע את חיזבאללה ולייצר שקט ויציבות ארוכי טווח, גם אם הדבר כרוך בפגיעה זמנית בעורף", סיכם.