בפתח הראיון אמרה: "אלפים ראו את הפוסט שהעליתי השבוע. הפוסט הזה נכתב אחרי תקופה ארוכה שלא שיתפתי את התחושות שלי כי עם הזמן הכאב והגעגוע מתעצמים. אני חושבת מה לעשות כדי להנציח את עמית שלנו".
"אימהות שיש להם חיילים, תמיד ביום שישי מחכות ומצפות שהחייל ייכנס עם הכומתה שלו, ומדליקות נרות שבת ומנשקות אותו", שיתפה. "אני מדליקה נרות שבת ואני מנשקת את התמונה של עמית. התחושה והגעגועים מטורפים".
"כדי לרכך את הכאב העצום והמטורף הזה, אני והמשפחה שלי משתדלת ללכת בדרכו של עמית. זה לא פשוט, כי הוא הציב לנו רף גבוה של מוסר וערכיות, וככל הנראה ייקח לנו הרבה שנים להספיק את מה שהוא הספיק ב-22 שנות חייו: אם זה באהבתו העזה לארץ ישראל, הרגישות שלו לזולת - לכבד כל אדם", סיפרה.
לאחר מכן אמרה: "אני כל כך מתרגשת כי הוא השיג ב-22 שנה כל כך הרבה, ואנחנו משתדלים ללכת בדרך שלו, ורק לעשות למען ארץ ישראל. כמו שעמית אמר לי עוד לפני המלחמה. הוא היה עומד במדרגות ואומר לי: "אמא, אם לא אני אז מי? מי ישמור על המדינה הזאת?". חשבנו כל הזמן במשפחה, איך אנחנו הולכים להנציח את עמית בצורה הטובה ביותר? החלטנו מה שיבוא לידי ביטוי את הערכים שלו והמוסר שלו הוא להקים בית כנסת על שמו של עמית".
"הוא יקום בכמרי גת בשכונה חדשה", המשיכה. "בית הכנסת בחלקו בנוי, אנחנו רוצים לסיים את הבנייה שלו ולהדליק נר ראשון של חנוכה בבית הכנסת. למה שם? כי שם צריך, כי שם אין בית כנסת".
התרעות פיקוד העורף