״בעלי בדיוק בא לרדת מהרכב של חבר שלו ולעלות הביתה", המשיכה. "באותו הזמן, ראיתי את החדשות ובדיוק כתבתי לו שיש פיגוע בחדרה ושהמחבלים עדיין לא נתפסו ושייזהר. התקשרתי אליו, ובשיחה הוא אמר שהוא עולה הביתה. הוא היה ממש מתחת לבית שלנו ברחוב הרצל בחדרה ולפתע המחבל הגיח על אופנוע. שמעתי את בעלי צועק מלמטה את שמי".
"פתחתי את החלון, וראיתי אותו מדמם בלי חולצה - הוא קשר אותה סביב הצוואר, סביב הפגיעה של המחבל. כשהוא נדקר שמעתי את הזעקה שלו, הוא ממש קרא לי. זה היה מצמרר. מיד ירדתי למטה, השכנים יצאו והזמינו מהר אמבולנס שהגיע תוך דקה. נסענו איתו לבית החולים, וכרגע הוא מוגדר במצב קל עד בינוני, ויצא מכלל סכנת חיים", הוסיפה.
לדבריה, המחבל הסתובב בעיר במשך זמן מה, והדיווחים על נוכחותו ליד בית ספר "אחד העם" רק הגבירו את החרדה. "לקח זמן עד שתפסו אותו, לא נטרלו אותו מיד. אמרו לו לשכב על הרצפה, היו חשש לירות בו מיד״, היא מוסיפה.
במהלך האירוע, אנשי החינוך הצליחו לשמור על תחושת הביטחון של התלמידים, אך האווירה המתוחה הורגשה היטב. "הילדים לא הרגישו ולא ידעו כלום, אנחנו – הצוות החינוכי – היינו במתח, אבל המשכנו לתפקד כי אין ברירה״, אומרת מאיה. לדבריה, ההורים היו אלו שחוו את החרדה הגדולה ביותר, כשניסו ליצור קשר ולהגיע לבתי הספר לקחת את ילדיהם. "אני כאמא גם הייתי מודאגת, התקשרתי למורים לאתר את הילדים שלי״, היא משתפת.
מאיה מספרת כי תושבי חדרה, עיר שנחשבה לבטוחה יחסית במהלך המלחמה הנוכחית, החלו לאבד את תחושת הביטחון שלהם בעקבות האירוע: "מתחילת המלחמה צחקנו על כך שחדרה היא כמו שוויץ, אין לנו שגרה של אזעקות כאן. מצד שני, פיגועים זה לא דבר חדש בעיר. אנחנו חיים בסמוך לכפרים, והמחבל לדוגמה הגיע מכפר אום אל פחם הקרוב אלינו. רוב העובדים בעיר, כולל בבתי הספר, הם מהכפרים הללו. אני רוצה להאמין שהם לא חלק ממעגל הטרור, אבל קשה לבטוח ולתת אמון כמו בעבר״.
"עד עכשיו הייתה תחושה של מלחמה משותפת של יהודים וערביי ישראל כנגד הטרור והחמאס, אך האירוע מראה מציאות שונה. על אף הפחד והחשש לעתיד, מאיה מדגישה שהחיים חייבים להימשך. "חייבים לחזור לשגרה, לתפקד. זה מפחיד, אבל זו המציאות שלנו – אין ברירה. אנחנו משלמים מחיר על זה שאנחנו יהודים, על חרבנו נחיה. המציאות סוריאליסטית ואפוקליפטית, אבל מנסים למצוא קצת אסקפיזם. מחר נחזור לעבודה כרגיל״.
התרעות פיקוד העורף