מערכת ה-S-300, שסופקה לאיראן ב-2016, מהווה את ליבת מערך ההגנה האווירי שלה. סיפור רכישתה מהווה פרק משמעותי ביחסי רוסיה-איראן והמערב. החוזה המקורי נחתם ב-2007, כשאיראן ביקשה לרכוש חמש סוללות בשווי כ-800 מיליון דולר. אולם תחת לחץ אמריקאי וישראלי חריף, ובעקבות סנקציות האו"ם, הקפיאה רוסיה את העסקה ב-2010. רק לאחר חתימת הסכם הגרעין ב-2015 והסרת האמברגו הבינלאומי, הושלמה העסקה.
המערכת הרוסית המשוכללת, הפרוסה באתרים אסטרטגיים לרבות מתקני גרעין ובסיסים צבאיים, מסוגלת ליירט מטוסי קרב, טילי שיוט וטילים בליסטיים בטווח של 200 ק"מ ובגובה של 27 ק"מ. עיכוב האספקה הממושך הוביל את איראן לפתח את מערכת "באוור-373" כתחליף מקומי, לצד מערכת "חורדאד-15". המערכות פרוסות במעגלים אסטרטגיים סביב אתרים רגישים, כשהפיקוד המרכזי ממוקם בבסיס חאתם אל-אנביא בטהרן.
בשנים האחרונות השקיעה איראן משאבים רבים בשדרוג יכולות ההגנה האווירית שלה, במיוחד לאור האיום הגובר על מתקני הגרעין והתעשיות הצבאיות שלה. מומחים מעריכים כי למרות ההשקעה הנרחבת, עדיין קיימים פערים משמעותיים במערך, במיוחד אל מול תקיפות משולבות של כטב"מים וטילי שיוט.
יש לציין כי בשלב זה ההערכות נסמכות על ניתוח ראשוני של תיעוד מהשטח. הצדדים המעורבים טרם התייחסו רשמית למהות המטרות שהותקפו.
התרעות פיקוד העורף