התגייסתי באוקטובר 2020 לשירות במערך הנפגעים בצה״ל. מהרגע הראשון התאהבתי במשמעות ובעשייה בתחום והמשכתי לתפקידי קצונה. בתפקידי הנוכחי אני משרתת למעלה משנה.
לא עלתה בדעתי הסיטואציה שבה אני כותבת טור לציון החלל ה־800 שנפל במלחמת חרבות ברזל. החל מ־7 באוקטובר תפקידי השתנה מקצה לקצה, מכ־800 חללים שהמדור החטיבתי ליווה את משפחותיהם לפני פרוץ המלחמה, המספר עלה, ונוספו לחטיבה במלחמה הנוכחית 54 חללים נוספים.
7 באוקטובר תפס אותי בשבת כלה של חברה טובה. רמ״דית הנפגעים הקודמת של החטיבה התקשרה אליי על הבוקר, והבנתי שזהו צו השעה. הגעתי בשעות הבוקר לבית החולים ברזילי, שם מצאתי את עצמי בין נפגעי 7 באוקטובר ואל מול המוני בני המשפחות שחיפשו את יקיריהם.
חשוב לי לציין את אנשי המילואים והמש״קיות במדור הנפגעים החטיבתי, שלא היינו יכולים לבצע את עבודתנו נאמנה בלעדיהם. רובם משרתים איתנו יום־יום החל מ־7 באוקטובר ועד כה. תודה לכם.
אני נתקלת יום־יום בסיפורים מרגשים ומעוררי השראה: על לוחמים שנפצעו, לוחמים שנפלו, ועל משפחות שלא ויתרו על התקווה להמשיך. אני מאחלת לנו שלא נצטרך לשמוע יותר הודעות ״הותר לפרסום״, ושולחת חיזוקים למשפחות הנופלים והפצועים. יהי זכרם ברוך של כל הגיבורים שנפלו.
התרעות פיקוד העורף