לא במקרה מתרחשים האירועים הדרמטיים בצפון מערב סוריה מיד לאחר ההסדרה בין ישראל ללבנון. חלום הבלהות של המשטר הסורי הופך למציאות. לפני מספר ימים פרצו כוחות האופוזיציה הסורית והגיעו ללב העיר חלב, העיר השנייה בגודלה בסוריה אחרי דמשק. הצבא הסורי נרדם בשמירה, המטוסים הרוסיים הגיבו מעט מדיי ומאוחר מדיי והמיליציות השיעיות נעלמו. זהו בהחלט אפקט דומינו של המלחמה בלבנון, אך ישנם גם גורמי השפעה נוספים:
טורקיה מעוניינת להעמיק את השתלטותה על צפון סוריה. היא ניצלה את מלחמת האזרחים לפני כעשור כדי לכבוש עשרות קילומטרים מאל-חסכה, עפרין וצפון חלב. חשוב להזכיר כי זו אותה טורקיה שלפני עשור אפשרה למתנדבים מדאעש וא-נוסרה לעבור מתחומה לסוריה. עד כה סרב הנשיא בשאר אל-אסד לקיים שיחות עם נשיא טורקיה רג'פ ארדואן אם לא יסיגו את כוחותיו מסוריה. אנשי האופוזיציה המופיעים כעת בסרטונים בחלב נראים מצוידים היטב, כנראה חימוש טורקי. יש להניח כי המימון מגיע גם מנסיכות קטר.
העלווים, המיעוט השולט אליו משתייכים הנשיא אסד ובכירי הצבא יהיו הקרבנות הראשונים, אחריהם ייפגעו הנוצרים, השיעים, האסמעילים ושאר קבוצות המיעוט. הכורדים שמנהלים שטח אוטונומי בצפון מיהרו להשתלט על הפרברים הכורדים במזרח העיר חלב כדי שלא ייפלו בידי האסלאמיסטים. שני הכפרים הבודדים השיעים היחידים באזור - נֻבּל וזַהְרַא, שנכבשו ע"י האופוזיציה נמצאים כעת בסכנה גדולה.
מושלי אזור הדרום (דרעא) שהוא סוני ברובו קרוב לגבול ישראל וירדן אינם נאמנים למשטר בדמשק, כי חלקם השתייכו במלחמת האזרחים לאופוזיציה והפכו לשכירי חרב בחסות רוסית. כעת הם עלולים להפנות את גבם למשטר בדמשק אם יחושו שהוא חלש ולהצטרף לאופוזיציה.
סוריה מחולקת כעת לשלושה שטחי שליטה מרכזיים: האוטונומיה הכורדית בצפון מזרח (רוג'ובה) בחסות מוגבלת של ארה"ב, שטחי האופוזיציה בחסות טורקיה בצפון מערב (אדליב-חלב ואולי בקרוב גם חמאת), ושטחי שלטון אסד בחסותה של רוסיה בדרום-מרכז (לטקיה-חומס-חמאת-דמשק). יש לצפות לגל של מיליציות שיעיות שיתאמצו להגיע לסוריה מגבול עיראק דיר א-זור, כדי לסייע להישרדותו של המשטר ולמלא את החלל שהותיר חזבאללה. בקיצור, סיבוב שני של מלחמת האזרחים בסוריה מלפני עשור. ונשאלת השאלה: האם הפעם, כאשר הציר האיראני מוחלש, יהיו התוצאות שונות?
התרעות פיקוד העורף