"עם פרוץ המלחמה, יצרנו קשר עם עמיתינו באוקראינה כדי ללמוד מניסיונם," סיפר גולדשטיין. לדבריו, באוקראינה תשתיות האנרגיה, כולל תחנות מיתוג ושנאים, היו יעד לפגיעה שיטתית שהותירה מיליוני תושבים ללא חשמל. למרות ההבדלים בין המדינות - אוקראינה גדולה ומפוזרת לעומת ישראל הקטנה והמתועשת - גולדשטיין הדגיש את חשיבות הביזור האנרגטי והמוכנות לשעת חירום. "בישראל, תעשיית ההייטק תלויה באופן מוחלט באספקת חשמל רציפה, בניגוד לאוקראינה שבה התלות בחשמל נמוכה יותר," ציין.
בהתייחסו לפתרונות הגנה, הציג גולדשטיין את הצורך בהכשרת טכנאים ובהקמת מפעלים לתיקון שנאים. "באוקראינה פיתחו פתרונות יצירתיים כמו שקי חול ובטונדות להגנת שנאים," ציין, והדגיש את המחסור בטכנאים מיומנים בישראל לטיפול בשנאים פגועים. כדוגמה ליתרונות הביזור האנרגטי, הצביע על העמידות של שדות סולאריים: "גם אם נפגעו שניים-שלושה פאנלים מתוך מאות, המערכת לא קורסת," הסביר.
גולדשטיין התייחס גם לאתגרים העתידיים, והדגיש כי האיומים על משק האנרגיה מתפתחים באופן מתמיד. "כמו שאנחנו משתפרים בהגנה, כך משתפרים גם האיומים," אמר. לדבריו, האיזון בין ביזור אנרגטי ומיגון תשתיות לבין שמירה על רציפות אספקת החשמל הוא קריטי, במיוחד בשעת חירום.
התרעות פיקוד העורף