"כשהגעתי לאמ"ן, נתנו לי ספר עב כרס על המודיעין, שהתבסס רובו ככולו על תרשימי זרימה", הוא מחייך. "כבוגר הפקולטה להנדסת מחשבים בטכניון אני אוהב תרשימי זרימה, אבל כל הניתוח היה לוגי. המילה 'רגשות' לא הייתה קיימת. שאלתי את החוקרים שם, איך ייתכן שאתם מנתחים את התוכניות של נסראללה דרך תרשימי זרימה כשאפילו לא הבאתם בחשבון את הכבוד העצמי שלו. הם צחקו, אבל היום אני מבין שטבח 7 באוקטובר, מחדל יום כיפור ואסונות נוספים קרו ויקרו בעיקר משום שמדע הפסיכולוגיה אינו מוכר בחטיבת המחקר באמ"ן. הכל מתבסס על רציונליות, בזמן שכולנו יצורים לא רציונליים, המופעלים על ידי עולם רגשי".
גרוזברד אמר את זה לממונים עליו. "והאחראי עליי אמר, העבודה שלך היא להכניס את הפסיכולוגיה למערכת ולעשות מה שאתה רוצה, הכל פתוח בפניך. זו הייתה פריבילגיה גדולה. קיבלתי את הסיווג הכי גבוה, נפגשתי עם כל הבכירים, הלכתי מפרויקט לפרויקט וגיליתי שאין עם מי לדבר. אפילו כשהזמינו פרופיל פסיכולוגי על סינוואר, הוא לא התבסס על הבנה רב־תרבותית, ולכן במקום לנתח את אישיותו, קבעו שהוא פסיכופת וסגרו סיפור".
אז גרוזברד, פסיכולוג קליני שספריו תורגמו לשפות רבות וזכו בפרסים, כתב על זה ספר. "סופה של מדינת ישראל?!" (ידיעות ספרים) הוא מסמך ייחודי ומרתק, שבוחן את מבנה האישיות וההתנהלות הרגשית/פסיכולוגית של מנהיגי ישראל וראשי מערכת הביטחון ונותן להם ציונים. גרוזברד קובע נחרצות שאף שלכולם זכויות רבות והישגים מרשימים, כשנוגע הדבר בקודש הקודשים - יכולתם להבין את המציאות הרוחשת סביבם - כמעט כולם כשלו.
"אולי יש לי הטיות שמשפיעות על שיקול הדעת שלי? כל החלק הזה נעדר. רואים את זה גם בתקשורת, שדורשת תשובה על כל שאלה, טק־טק־טק, תשובות מוכנות בדיבור מהיר. אבל כשמדברים מהר, מדברים מהזיכרון, והמדבר לא מאפשר לעצמו תהליך של חשיבה והקשה, עצירה לרגע כדי לחשוב, להרגיש, להגיד: אני לא יודע".
"כך גם עם איראן, אנחנו קוראים לה 'ראש הנחש', יש שמעיזים אפילו להגיד שצריך לעשות משהו, אבל בסופו של דבר לא עושים כלום. אנחנו מדחיקים בשלוש החזיתות - צפון, דרום ואיראן - והתוצאה היא שאמרנו שחמאס מורתע. ושחיזבאללה מורתע. כשחיזבאללה התחיל להתגרות בנו שנה לפני הטבח, לא עשינו כלום למחבל שהגיע עד מגידו, לאוהלים בשטח שלנו, לירי הרקטי. בטח שלא אמרנו, רגע, אולי אנחנו משליכים עליהם את החרדות שלנו והם בכלל לא מורתעים".
"אני מכיר את זה בקליניקה. מגיע מטופל, אומר לי, הטיפול לא עוזר, ובכל זאת הוא ממשיך לבוא. אני שואל אותו, אולי יש לך שני קולות, ואולי תיתן מקום גם לקול השני שחושב שהטיפול עוזר. כמובן שאי אפשר לעשות טיפול פסיכולוגי לנסראללה, אבל כשאתה מבין שיש שני קולות, אתה צריך להביט על ההתנהגות ולא רק על ההצהרות. ואנחנו במשך שנה שלמה הבטנו רק על הקול ולא על ההתנהגות שרצתה מלחמה".
"לפעמים זה אפילו פועל לטובתו, כי למלך מותר לרמות. יום אחד ישראל ירתה בטעות על הבית של ג'יבריל רג'וב בגדה. נפל קיר וגילו שיש מאחוריו ג'קוזי מוזהב. השב"כ שלנו היה בטוח שהלך על רג'וב, שיגידו עליו שהוא מושחת. בפועל זה העלה את ערכו בעיני הציבור, כי למלך מותר".
בחודשים האחרונים הקים גרוזברד ערוץ יו־טיוב העונה לשם "המרכז הפסיכולוגי למען ביטחון מדינת ישראל". במסגרתו הוא מעלה בכל פרק סרטון קצר על נושא מסוים שמואר בזווית פסיכולוגית. עד כה היו שם נסראללה, סינוואר וצווי המעצר בהאג. "ניסיתי להבין מה באמת קרה פה", הוא מתאר, "כפסיכולוג אני אומר, אם כולם נגדי, אז אני צריך לבדוק את עצמי. ואז אני מגיע למסקנה דרך אנלוגיה של ילד בכיתה שעושים עליו חרם, שאנחנו צריכים להתבונן למדינות המערביות הידידות שלנו בלבן של העיניים ולהגיד להן: אתם אנטישמים".
"מישהו בעולם דיבר כשהפציצו לאורך שנים את יישובי הדרום, מישהו דאג לנו אז? יש פה אנטישמיות והיא לא חדשה, אבל הדחקנו אותה, כי במידה מסוימת רצינו להרגיש שאנחנו אזרחי העולם ושאם אני מדבר עם מישהו אחר, שנינו שווים. ופתאום אנחנו צריכים להבין שלא כל כך אוהבים אותנו רק כי אנחנו יהודים וישראלים".
"אבל ברגע שהם אומרים שאנחנו, שעברנו ג'נוסייד, אחראים לפשעי מלחמה, אז עד כאן. אנחנו ודאי לא מושלמים, והקיצונים אצל המתנחלים בוודאי עושים דברים איומים, אבל אנחנו כבר שנים לא בעזה ואין לנו שום קשר ושום אחריות למה שקורה שם. עזה יכלה לפרוח, אין לנו שום קשר ואחריות לאלה שמתחבאים בגני ילדים. אנחנו צריכים לשלוח את החיילים שלנו להפריד בין מחבלים לילדים פלסטינים? לא חמאס אחראי למה שמתחולל עזה אלא אנחנו? אנחנו לא רוצים להשמיד אף אחד אבל מישהו רוצה להשמיד אותנו".
"לאיראן יש היסטוריה של יציאה למלחמות חסרות סיכוי בשם פנטזיות חסרות סיכוי. לכן אנחנו חייבים להשמיד את הגרעין. אף אחד לא יעשה לנו את העבודה. וזה צריך להיות מוקדם ככל הניתן, כי איראן כבר מדינת סף גרעינית, ואם בעוד שנתיים כבר יהיה לה נשק גרעיני, אז נגמר הסיפור. כל המזרח התיכון ישתנה, כי אי אפשר יהיה לגעת באיראן, כי יהיה לה נשק גרעיני. ואז מה שהיא עושה לנו עכשיו יהיה כאין וכאפס לעומת מה שהיא תעשה בעתיד, כשיהיה לה נשק גרעיני על הכתף".
התרעות פיקוד העורף