עכשיו אפשר לומר: הפגיעה האנושה באיראן - בעקבות התקיפה בתימן

פרופ' אמציה ברעם, היסטוריון בכיר של המזרח התיכון מאוניברסיטת חיפה, מדגיש היום (שישי) בפני מעריב את האתגר הגיאוגרפי המשמעותי: "המרחק באמת עצום, כמעט אלפיים קילומטר. זה לא נמל טרטוס וביירות - אתגר אחר"

מאיה כהן צילום: צילום עצמי
תומר בר, מפקד חיל האוויר, על התקיפה הישראלית בתימן | צילום: דובר צהל

באשר לנמל חודיידה, ברעם מציע אסטרטגיה דומה לזו שננקטה בעבר: "צריך פשוט לפרק את הרציפים. כמו שאנחנו עשינו ב-1973 בנמלים של סוריה." אולם הוא מדגיש את האתגר הלוגיסטי: "המרחק, זה לא ביירות, זה עולם אחר״.

תקיפה בביירות
תקיפה בביירות | צילום: REUTERS/Adnan Abidi

אלטרנטיבה אסטרטגית שמציע ברעם היא התמקדות בחסימת נתיבי האספקה הימיים: "אם ישראל יכולה להטביע כל אוניה איראנית בדרך מאיראן, באיזשהו מקום, לא חשוב איפה, אפילו בדרך, באוקיינוס ההודי והים הערבי, זאת תרומה מאוד חשובה, ולא צריך לתקוף את איראן עצמה״. אומר ברעם ומדגיש: ״אם אנחנו מצליחים לקצץ את דרכי האספקה, הם פשוט יפסיקו, תיגמר להם התחמושת. כמה זמן זה ייקח, אינני יודע, אבל זאת תהיה הדרך לעשות את זה. והדבר האידיאלי, כמובן, לשכנע את האמריקאים, את הבריטים שיצטרפו אלינו, בדיוק לדברים האלה, הם נמצאים שם עם חילות הים שלהם, עם הצי הבריטי, הצי האמריקאי, הם נמצאים שם מול חודיידה,. להם זה קל, לנו זה נורא קשה״.

ברעם מפריך את הטענה שהחות'ים פועלים באופן עצמאי מאיראן: "הכלכלה של תימן הצפונית היום בנויה על איראן, כל הכלכלה של תימן הצפונית, אין להם הרבה, אבל מה שיש להם בא מאיראן. החימוש שמשתמשים בו החות'ים, כל הטילים וכל הכטב״מים, בלי יוצא מן הכלל, באים מאיראן״.

\'\'הכל מגיע מאיראן\'\'. עלי חמינאי במהלך הטקס באיראן אחרי מות נסראללה
\'\'הכל מגיע מאיראן\'\'. עלי חמינאי במהלך הטקס באיראן אחרי מות נסראללה | צילום: צילום מסך רשתות ערביות

נקודה משמעותית נוספת שמעלה ברעם היא ההבדל בין הגישה כלפי לבנון לבין הגישה כלפי תימן: "בלבנון, ישראל התייחסה אל חיזבאללה כמו אל סרטן, שמסכן את חייו של הגוף החי. לגבי צפון תימן, הגישה היא שכל המדינה היא הסרטן, לא האנשים, אלא את כל הארגון המדיני״.

האתגר הלוגיסטי מודגש שוב בהקשר של יכולות התקיפה: "חמש שעות טיסה הלוך וחזור, החות׳ים יודעים, יש להם טילים. הטילים שלהם יכולים להגיע אלינו. לנו אין טילים מתאימים לדבר הזה. יש לנו רק חיל האוויר. טיל, את לוחצת על הכפתור, שלחת אותו והלכת לישון. הטיל כבר יעשה את היתר. חל האוויר לא,. כמעט שלוש שעות כיוון אחד, שלוש שעות כיוון שני״.

ברעם מציע אסטרטגיה ארוכת טווח המבוססת על לחץ אוכלוסייה: "כאשר האוכלוסייה הרחבה תתחיל להרגיש שהמעורבות הזאת עולה להם יותר מדי ביוקר, הם יתחילו ללחוץ עליהם." הוא מציין כי "לא כל תושבי צפון תימן הם שיעים. והסונים בכלל לא רוצים את כל העניין הזה. בערך השליש הם סונים בצפון תימן, שני שליש הם שיעים״.

בעיה נוספת שמעלה ברעם היא הסוגיה ההומניטרית: "לפני שנתיים, הממשל של ביידן הוריד, הוציא את החות'ים מרשימת ארגוני טרור, מפני שאם החות'ים היו עדיין על הרשימה, אי אפשר היה לשלוח דרכם משלוחי מזון ורפואה לתושבי תימן הצפונית״.

לסיכום, בעוד שהתקיפות הנוכחיות בתימן מציגות אפקטיביות מסוימת, המרחק הגיאוגרפי והאתגרים הלוגיסטיים מקשים על פעילות מתמשכת. הפתרון המוצע של חסימת נתיבי האספקה הימיים מאיראן, בשילוב עם לחץ אוכלוסייה פנימי, עשוי להוות אסטרטגיה יעילה יותר לטווח הארוך, תוך התמודדות עם האתגרים ההומניטריים הכרוכים בכך.

תגיות:
תימן
/
תקיפה
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף