אבל באותה נשימה בצה"ל הבהירו כי הלוחמים יצאו להתרעננות בלבד אחרי חודשים של לחימה רציפה וכבר בקרוב מאוד חטיבת כפיר תשוב ללחימה בעזה. גם הרמטכ"ל בדברים שאמר אתמול רמז רמיזה גדולה על הנחישות של צה"ל להמשיך בלחימה מבלי תאריך תפוגה. במצב הדברים קצת קשה להיות אופטימי.
הרמטכ"ל וצמרת מערכת הביטחון צריכים אחרי שנה ושלושה חודשים של לחימה לעצור לרגע ולבחון את עצמה לא רק באשר לאירועי 7 באוקטובר אלא גם על הפעילות וניהול המערכה בעזה. כאשר בוחנים את הלחימה בעזה מול הלחימה בצפון מול חיזבאללה אפשר לשרטט את הבעיה. איך בצפון בחודשים של תמרון ושנה של קרב הגנה התקפית הגענו להכרעה? שם היתה מטרת מלחמה ברורה וישימה. צה"ל הכניע את חיזבאללה, ארגון שגדול בעשר מספרים מחמאס.
והשאלה הכי מטרידה איך הגענו לאי חילוץ החטופים ולאי סגירת המערכה בעזה. הצבא שנלחם בצפון הוא אותו צבא שנלחם בדרום. המפקדים הם אותם מפקדים. הפעלת הכוח היתה כמעט זהה. אז איפה טעינו? השבוע האחרון היה מטלטל לגבי גורל החטופים. הספינים רצים מכל כיוון, אבל הגיע הזמן להגיע לתכלס ולקבל את ההחלטות הכואבות אבל הנכונות.
התרעות פיקוד העורף