בעבר עודדו ראשי אמ"ן קצינים זוטרים להביע את דעתם, גם כאשר זו הייתה מנוגדת להערכה הרווחת. קצינים צעירים, שהתמחו בדיסציפלינות שונות, הורשו להציג את עמדותיהם ישירות בפני ראש אמ"ן, שהיה מחויב להתייחס אליהן בכובד ראש ולדרוש התייחסות מקצועית מגורמי המחקר.
המחשבה שמחלקת בקרה, חזקה ככל שתהיה, תוכל למנוע את ההפתעה הבאה או את הקיבעון המחשבתי – במיוחד כאשר זה מושרש בדרג המדיני – אינה אלא זלזול בלקחי העבר, שעלו לנו במחיר דמים כבד.
לטעמי, החלטת ראש אמ"ן, שעלולה לנבוע מהדחף לייתר את "חוק פלדשטיין" המתקדם בכנסת, היא נמהרת ואף שגויה. הצבת המענה לבעיית ההפתעה בחיזוק מחלקת הבקרה, גם אם בראש עומד קצין מוערך כמו שנייד, אינה מספקת. על אמ"ן לנתח לעומק את כשלי ה-7 באוקטובר על כל ממדיהם לפני קבלת החלטות על מבנה הארגון.
בשנה האחרונה נחשפנו להיקף המידע שהשיגו חמאס, חיזבאללה ואיראן ממערכות צה"ל והממשלה – כולל איסוף חזותי, הפעלת מקורות ויכולות סיגינט ודיגיטל מתקדמות. המידע הזה אפשר להם להפתיע אותנו ב-7 באוקטובר, לכוון לנקודות תורפה מבצעיות לאורך קו המגע ולבנות בנק מטרות רחב, שכלל יעדי איש בכירים, משרדי ממשלה ואפילו את בית ראש הממשלה בקיסריה.
כמי ששימש כרח"ט מבצעים לשעבר, אני מעריך שבינדר מודע לצורך להפוך את מחלקת ביטחון המידע למערך עצמאי, שיהיה כפוף לרמטכ"ל ויכלול מחקר מודיעין אויב, ביטחון שדה, ביטחון מידע ויכולות סייבר. מערך זה צריך לכלול גם את הצנזורה הצבאית ולשתף פעולה עם המערכים הרלוונטיים בשב"כ, כדי לאפשר ראייה רחבה של מעגלי דלף המידע בצה"ל, בקהילת המודיעין ובמשרדי הממשלה.
לפיכך, חיזוק מחלקת הבקרה, מבלי לטפל בשורש הבעיות – דלף מידע, היעדר פתיחות לדעה אחרת, מחסור בכוח לוחם ובמוכנות לתרחישי קיצון – אינו אלא אצבע בסכר שכבר נפרץ.
התרעות פיקוד העורף