הרשות הפלסטינית מקצה כ-300 מיליון דולר בשנה לתשלומים למחבלים ולמשפחותיהם, כחלק ממנגנון כלכלי מורכב המעוגן בחוק הפלסטיני. מערכת התגמול מבטיחה למפגעים ולמשפחותיהם הטבות נרחבות, החל מקצבאות חודשיות ועד לימודים אקדמיים חינם והבטחת תעסוקה עתידית.
"במערכת הזו, ככל שהפשע חמור יותר - התגמול גבוה יותר", מסביר ספנסר. "אסיר שנשפט לעד שלוש שנות מאסר מקבל 400 דולר בחודש, בעוד שמי שנידון ל-10 עד 15 שנים זוכה לתשלום של יותר מ-1,500 דולר מדי חודש".
לדבריו, ההטבות לא מסתיימות בשערי הכלא. עם שחרורם, האסירים מקבלים מענק חד-פעמי של עד 25 אלף דולר, תלוי במשך המאסר. בנוסף, הם נהנים מהבטחת תעסוקה במוסדות ממשלתיים, כאשר משך המאסר קובע את העדיפות בשיבוץ. מי שאינו מוצא עבודה זכאי לדמי אבטלה - בתנאי שריצה לפחות חמש שנים במקרה של גברים, או שנתיים במקרה של נשים.
"זו לא רק תוכנית תמריצים לטרור", טוען ספנסר, "אלא מסלול ניעות חברתית של ממש". במציאות של אבטלה גבוהה והזדמנויות מוגבלות, כשהשכר החודשי הממוצע ביהודה ושומרון עומד על 380 דולר בלבד, התוכנית מציעה הכנסה מובטחת, השכלה ותעסוקה - הטבות שחורגות בהרבה ממה שהפלסטיני הממוצע יכול לצפות לו.
גם משפחות המחבלים שחוסלו במהלך פיגוע או בידי כוחות הביטחון הישראליים זוכות לתמיכה דרך "קרן השהידים". בני הזוג מקבלים קצבה לכל החיים, והילדים - עד הגיעם לבגרות, בסכומים הנעים בין 100 ל-1,200 דולר בחודש. "התוכנית עמדה במוקד ביקורת בינלאומית נוקבת", כותב ספנסר. "ב-2018 חוקקה ארצות הברית את חוק טיילור פורס, המתנה סיוע כלכלי לרשות הפלסטינית בהפסקת התשלומים למחבלים ולמשפחותיהם. אך למרות זאת, בשנה שעברה דווקא הגדילה הרשות את התשלומים ב-16.2 מיליון דולר מדי חודש".
"עד שהתוכנית הזו לא תפורק, יחד עם ארגוני הטרור שמממנים אותה, היא תמשיך להיות מכשול משמעותי בדרך לשלום", מסכם ספנסר. "שום מאמץ רציני ליישוב הסכסוך הישראלי-פלסטיני לא יכול להצליח כל עוד התוכנית הזו ממשיכה לפעול".
"מעבר לפן המוסרי", מדגיש ספנסר, "התוכנית מהווה מכשלה קריטית בתהליך השלום". לדבריו, היא אינה מסתכמת בתשלומים גרידא, אלא מייצגת מוסד חברתי שלם שנועד לשמר את מעגל האלימות. "התוכנית אף כוללת בונוסים מיוחדים לערבים-ישראלים שמבצעים פיגועים, מה שמלבה עוד יותר את המתיחות", הוא מוסיף.
ספנסר מציין כי ב-2014, בניסיון להדוף את הביקורת הבינלאומית, העבירה הרשות הפלסטינית את האחריות הפורמלית לתשלומים לידי אש"ף. "אבל זה היה רק שינוי קוסמטי", הוא טוען. "התשלומים המשיכו לזרום כרגיל".
הנתון המטריד ביותר שמציג ספנסר נוגע להשפעה החברתית העמוקה של התוכנית. "בחברה שבה האבטלה גבוהה וההזדמנויות מוגבלות, התוכנית הזו הפכה למסלול ניעות חברתית לכל דבר", הוא קובע. "כשהשכר הממוצע בגדה המערבית עומד על 380 דולר בחודש, קשה להתעלם מהפיתוי הכלכלי שמציעה התוכנית".
לדבריו, המצב הזה יוצר מציאות מעוותת שבה אלימות וטרור הפכו לא רק לכלי פוליטי, אלא גם למנוף כלכלי וחברתי. "התוכנית מעגנת את האלימות כאלטרנטיבה לגיטימית להתקדמות חברתית", כותב ספנסר. "היא מנציחה מעגל דמים ומבטיחה שהתקפות נגד ישראלים יישארו חלק בלתי נפרד מהמרקם החברתי הפלסטיני".
התרעות פיקוד העורף