לאחר החתימה הרשמית על עסקת החטופים, מערכת הביטחון עדכנה היום (שישי) את המשפחות לגבי 33 חטופים וחטופות ששמותיהם נכללים ברשימה במסגרת השלב הראשון של העסקה. מדובר ברשימה שהגישה ישראל לפני מספר חודשים, אך המשפחות לא קיבלו עדכון אודות מצב יקיריהן. הרשימה כוללת נשים אזרחיות, ילדים, חיילות, גברים מעל גיל 50 וגברים מתחת לגיל 50, בהם חולים ופצועים.
ישיבת הממשלה צפויה להתכנס היום בשעה 15:30. השמות הראשונים שישתחררו בעסקה, אמורים להיות מועברים לישראל מחר במהלך שעות הצהריים.
הגורמים הרשמיים הצהירו כי הרשימה שפורסמה לא בהכרח משקפת את מצבם של החטופים ויש להתייחס אליה בזהירות. מדובר, כאמור, בחטופים השוהים בידי ארגון הטרור חמאס, ויש להיזהר משמירה על אופטימיות מופרזת. חמאס עשוי לנסות למנוע את שחרור החטופים או לשנות את המהלך בשלב מאוחר יותר.
כמו כן, מובהר כי כל עדכון רשמי לגבי שחרור החטופים יתבצע רק לאחר שהחטופים הגיעו לידיים של כוחות צה"ל והמשפחות עודכנו באופן ישיר. ההודעה הרשמית תצא ממשרד ראש הממשלה וכוללת את שמות החטופים שנמצאים בדרך להשתחרר באותו יום. זהות החטופים שישוחררו בכל פעימה תועבר 24 שעות לפני השחרור.
דורון היא גם דודה מסורה לאחיינים שלה. מספרים על דורון שהיא אור גדול. אוהבת לחגוג את החיים ולצחוק, אוהבת את עבודתה ומגיל ממש צעיר אוהבת בעלי חיים. יש לה קעקוע של הכלבה, רולי, שהייתה למשפחה בילדותה והיא אוהבת את ז'קלין, הכלבה שהיא הצילה מהכלביה ושמאז שהתגייסה לצבא כבר 14 שנים אצל אחותה.
אמא שלה, סימונה, ואבא, רוני, ניסו להעביר לצלב האדום תרופות כרוניות שהיא זקוקה להן, אך נענו בשלילה. הם, ואחיה של דורון, ימית ודור, נוסעים ברחבי העולם ופועלים יום-יום למען שחרורה. ימית אחותה, מספרת: "כל הזמן אמרנו - עד יולי היא בטוח תחזור. לפני חודש ביטלנו את המלון והטיסה. אלו הרגעים שאני חוטפת את הכאפה ומבינה - היא בעזה. אני יושבת ומסתכלת על השמיים בבית שלי וחושבת - היא במנהרה? מה קורה איתה?".
קרינה היא צעירה שמחה, מלאת אהבה ובוגרת במיוחד. היא אוהבת לשיר, לרקוד, לכתוב, לבשל, לאפר. בקיצור, אמנית בנשמה שמעריכה את יופיו של העולם. החדר שלה מקושט במדבקות, כי היא נהנית להתחבר לילדה שבתוכה. היא מלאת חמלה ודואגת לכולם. קרוביה מספרים שהיא הדבק המשפחתי ובין החברים - זו שיוזמת פעילויות, מארגנת מסיבות, מתכננת את המתנות ואת הברכות המיוחדות.
במאי האחרון, פורסם סרטון המתעד את רגעי החטיפה של קרינה. במשך זמן רב היא יושבת עם חברותיה, כשהיא והן חבולות וקשורות, מנסות לעזור לעצמן. ביולי חשפו משפחותיהן תיעוד מימיהן הראשונים בשבי. בתמונה נראית קרינה יושבת על מזרן, חבושה בראשה.
אגם מנגנת בכישרון רב בכינור מגיל 9. בת דודתה, אשלי וקסמן בקשי, משפיענית הרשת, מספרת שהנגינה שלה מספרת על איזו ילדה טהורה היא. היא רק בת 19 ויש לה אחות תאומה בשם ים, אחות קטנה בשם בר ואח קטן נוסף בשם עילאי. מאז שנחטפה אגם, לא קיבלו בני המשפחה כל סימן חיים.
דניאלה היא הבת של אורלי ורן ואחותה של נועם. היא גם החברה של רועי, מאז גיל 12. מספרים על דניאלה שהיא צעירה מלאת חיים, אור ואהבה. היא למדה במגמת מוזיקה, היא שרה והיא יוצרת ומלחינה שירים, את חלקם הפיקה עם רועי.
במאי האחרון, פורסם לציבור סרטון המתעד את רגעי החטיפה של דניאלה. במשך זמן רב יושבות דניאלה וחברותיה, כשהן חבולות וקשורות. ביולי האחרון חשפו משפחות התצפיתניות גם תיעוד מימיהן הראשונים בשבי. בתמונה נראית דניאלה כשהיא יושבת על מזרון, בפנים כבויות, חבולה בראשה.
בתחילת חודש יולי אישרה המשפחה לפרסם סרטון שפרסם חמאס ביום ה-112 למלחמה, בו דניאלה מותעדת לצד קארינה ארייב, שנחטפה איתה ממוצב נחל עוז, ודורון שטיינבכר, שנחטפה מביתה בכפר עזה.
בסרטון עומדת דניאלה מול המצלמה ואומרת בנחישות: "איפה הייתם ב-7 באוקטובר כשנחטפתי מהמיטה שלי? איפה אתם עכשיו? למה אני, בתור חיילת שנתנה מעצמה את המאה אחוז שלה למדינה ושירתה בשירות קשה כמו בעוטף, צריכה להרגיש שננטשתי ונזרקתי על ידכם? תתאפסו על עצמכם, ממשלה יקרה שלי, ותתחילו לעשות את העבודה שלכם כמו שצריך כדי להחזיר את כולנו הביתה, כל עוד אנחנו בחיים".
נעמה לוי, בת 19, מרעננה, נחטפה בפיג'מה שלה ממוצב נחל עוז. היא רק סיימה קורס תצפיתניות והחלה את שירותה הצבאי. כל העולם ראה אותה נחטפת ונגררת בפיג'מה שלה, מכוסה בדם. בסרטון החטיפה הויראלי נראית נעמה נגררת בברוטאליות מג'יפ של מחבלי החמאס, שגוררים אותה לצד ההמון בעזה. משפחתה מספרת עליה שהיא נשמה עדינה ואוהבת, מדברת בשקט ובנחישות. "היא האדם הכי אדיב שאני מכירה", אומרת אחותה. נעמה מאמינה בטבע הטוב של בני האדם ומנסה להפוך את המקום לטוב יותר בכל דבר שהיא עושה.
בשנה האחרונה, מיד עם סיום לימודיה, היא התנדבה עם ילדים בגן של פליטים אפריקאיים. היא רוצה להיות דיפלומטית. נעמה אתלטית ואוהבת ספורט, תמיד מוקפת בחברים ואנשים שאוהבים אותה. לפני שנחטפה, כל סרטון של נעמה היה מלא שמחה, ריקוד עם חברות והנאה. נעמה היא צעירה שוחרת שלום, ובתיכון היא השתתפה בתכנית "ידיים של שלום" שמפגישה צעירים אמריקאיים, ישראלים ופלסטינים לקדם ערכים של הבנה משותפת בחתירה לשלום.
בסוף המכינה שעשתה בטרם הגיוס, כתבה נעמה: "למדתי לתת את המאה אחוז שלי גם כשאני כבר מותשת, למדתי שבסוף הכול מסתדר, למדתי לשמור על אופטימיות, למדתי לחשוב חיובי, למדתי שכל יום הוא הזדמנות חדשה, למדתי להתמסר, למדתי שיש עוד כל כך הרבה מה ללמוד".
איידן פלאט, כוכבת רשת אמריקאית, צעדה ברחובות הוליווד במיצג מחאה על חטיפתה של נעמה. במיצג היא מובלת על ידי 'איש חמאס', כשבגדיה ופניה מגואלים בדם. חברותיה, שרצו שיכירו את נעמה לא רק בסרטון הנוראי שבו היא נראית נחטפת על ידי החמאס, הכינו סרטון עם תמונות וסרטונים של נעמה כפי שהן מכירות אותה. לפני מספר ימים עדכנה משפחתה כי קיבלה אות חיים דרך חטופות ששוחררו. "הן ראו אותה למשך זמן קצר של כמה שעות. היא עומדת על הרגליים, הולכת ומדברת. היא פצועה ברגליים, אבל היא עומדת. היא שם והיא חיה. זה נותן הרבה, אבל בינתיים עוברים הימים".
אוהד בן עמי, בן 56 מבארי. בשבעה באוקטובר אוהד ורז הסתגרו במרחב המוגן שבביתם בקיבוץ בארי. כשהודיעו על חדירת מחבלים, אוהד יצא מהממ"ד בכדי לסגור את התריסים ונורה. הוא נשרט מיריית הכדור, אך הצליח לחזור פנימה. כתמי הדם שלו בחדר היו הרמז המרכזי למשפחתו ממה שהתחולל שם.
רז התחבאה מתחת לשמיכה. שמעה כיצד בן זוגה נחטף ואולי מניח שהיא מוגנת ותצא מזה בשלום. אבל כמה דקות לאחר מכן הם חזרו ולקחו גם אותה. בסרטונים שפרסמו המחבלים ניתן לראות אותו בלבוש דל, מובל במצב טוב יחסית לכך שנפצע.
"כבר בשבע בבוקר אבא כתב לי שהוא שומע המון מחבלים בשכונה, ושיורים להם על החלון", סיפרה בתם. "ב-09:30 הוא כבר כתב לי שהם אצלם בבית, עושים המון בלגן. שהם לא מפסיקים להסתובב בבית. ב-10:07 הוא כתב שהם נכנסו לממ"ד ותפסו אותם". בשעה 11:00 הוא כבר נראה, כאמור, בסרטון.
אוהד סובל ממחלת הורטיגו, שבוודאי מקשה עליו מאוד כעת. גם רז לא בקו הבריאות ומתמודדת עם גידול סרטני. היא שרדה את השבי אך חלה נסיגה במצבה. איך הגוף יכול להחלים כשהנפש עדיין שבוייה עם אהוב ליבה?
אוהד חסר מאוד. הוא חסר מאוד למשפחה, לשלושת בנותיו - אלה, יולי ונטלי, וגם לחברים שלו – נתן, דגן וחזי. חבורה שנהנית לצאת לפעילויות ספורט יחד, לאכול טוב ולדבר על החיים. אוהד הוא כוח מניע בחבורה הזו, בזכותו הם גם לא יצאו לרכיבת אופניים באותה שבת ואולי ניצלו מגורל גרוע יותר. הוא הבשלן של החבורה, זכר לימים שזה היה עיסוקו העיקרי.
אוהד הוא איש כספים. רואה חשבון בעל ראייה רחבה, נהנה לחקור מגמות והשפעות עולמיות וגם לבחון כיצד כל זה משפיע על החברה הקיבוצית בה הוא חי.
בבוקר השבעה באוקטובר נחטף גדי שהיה בן ה-79 מקיבוץ ניר עוז, ובת זוגתו מזה 19 שנים, אפרת כץ, נרצחה במהלך החטיפה. הסרטון בו גדי מובל ע"י אנשי חמאס לכיוון רצועת עזה הופץ בכל מקום. בתה של אפרת, דורון כץ־אשר, ושתי בנותיה, אביב ורז, נחטפו גם הן לעזה ושוחררו במסגרת עסקת החטופים הראשונה. מרגלית, אשתו לשעבר של גדי נחטפה גם היא באותה השבת ושוחררה בעסקה. גדי הוא האחרון מבין 6 בני משפחתו שעדיין לא שב משבי חמאס.
גדי ממקימי קיבוץ ניר עוז, הוא תרם רבות לחקלאות באיזור. הוא אב לשלושה ילדים וסב לעשרה נכדים. הוא כמו סבא גם עבור נכדיה של אפרת וגם במשפחתה מחכים שישוב. משפחתו מספרת עליו שהוא "איש חייכן וטוב לב, אישיות כובשת והראשון לחבק ולעזור לכל אחד".
בסוף דצמבר, פרסם ארגון הג'יהאד האיסלאמי סרטון ובו אות חיים מגדי. "אנחנו רואים שהוא במצב לא טוב וזה רק מחדד עבורנו את הדחיפות בשחרור החטופים", מסרו משפחתו לאחר פרסום הסרטון. "מצד אחד מעודד לדעת שהוא בחיים, מצד שני הוא מאוד רזה. אבא שלי הוא בן אדם מאוד שמח וחיובי. רואים בסרטון שהוא כבוי ומקריא טקסט שאמרו לו להקריא, הכניסו לו מילים לפה כמו לשאר החטופים", אמר בנו של גדי, עודד מוזס.
בחודש מרץ שעבר ציינו בני משפחתו של גדי את יום הולדתו ה-80 בסרטון מרגש. עינב מוזס אורבך, כלתו, אמרה: "אני רוצה לבקש ממנו שיחזיק מעמד, אנחנו יודעים כמה בוודאי קשה לו פיזית ונפשית, לא נוותר ולא נשקוט עד שהוא וכל החטופים יחזרו הבית בשלום. אנחנו רק צריכים שהוא יחזיק מעמד בחיים, ואנחנו נעשה ונדאג שיחזור אלינו".
קית' סיגל, בן 64, מכפר עזה, הוא מרפא בעיסוק, איש שאוהב טבע מאוד, מעריץ את הרולינג סטונז, איש של טוב ועשיית טוב. בפרוייקט היפה של האקדמיה ללשון העברית על שמות החטופים כתוב שמקור השם קית' הוא קלטית ופירושו הוא יער. קית' ואביבה (אדריאן) נשואים יותר מ-40 שנה וגם גרים בקיבוץ כפר עזה 42 שנים. שם יצרו את משפחתם היפה, גידלו 4 ילדים וזכו ב-5 נכדים מהם. אביבה עבדה כגננת הרבה שנים.
ב-7.10, אחרי דאגה של שעות וביתם שנמצא ריק, התברר שיש עדות של שכן שראה אותם נלקחים בכוח לעזה. אחרי 51 ימים ארוכים בשבי, אביבה חזרה. בעמוד של בתם אילן עלתה העדות הזאת שלה מהשבי: "היו רגעים שהייתי בטוחה שאני הולכת למות. כולנו, הולכים למות שם במנהרה בעזה. האוויר היה קשה לנשימה וחלק מהזמן לא הצלחנו אפילו ללחוש בשקט כי פשוט לא היה מספיק חמצן להוציא מילה מהפה. היה אסור לבכות, היה אסור לדבר, רק ללחוש וגם את זה לא תמיד. שעות של שקט, דממה. 51 ימים הייתי בעזה וחשבתי בכל ליבי שאין סיכוי שאראה את המשפחה שלי שוב. חשבתי ששכחו אותנו. שאף אחד לא מחפש אותנו או עושה מאמץ להחזיר אותנו. בימים האחרונים התחלתי להתעורר באמצע הלילה ולא להצליח לחזור לישון. אני מתעוררת ולא מבינה איפה אני. נזכרת ברגעי האימה, בהתעללות, בהשפלה ובעיקר בפחד מוות שהרגשנו שם על בסיס קבוע. קית' בעלי עוד שם ואני לא מצליחה להבין איך לנשום, איך לאכול ואיך לחיות כשאני פה והוא עדיין שם, חי את האימה הזו כל רגע וכל דקה.
אין לי עוד כוחות, אני פוחדת להתעורר מחר בבוקר ולהבין שעוד יום מתחיל ואין לי איך להחזיר את בעלי הביתה. אני פוחדת לדמיין מה עובר עליו שם ובאיזה תנאים הוא מוחזק. 51 יום פחדתי בשבי חמאס ועכשיו על אדמתי, בארצי, אני ממשיכה לפחד בכל דקה של היום".
עופר קלדרון, בן 53 מניר עוז, נחטף עם ארז בן ה-12 וסהר בת ה-16, אך הם הוחזקו בנפרד. כידוע, סהר וארז חזרו לקראת סוף נובמבר אחרי 52 ימים ארוכים בשבי. עופר עדיין שם. באותו יום נורא נרצחו גם כרמלה דן, סבתם של ארז וסהר, ונויה, בת דודתם.
בכל הדברים שכותבים חברים ובני משפחה על עופר עולה החיוך המיוחד שלו. עופר הוא נגר אומן שמתמחה במטבחים, וחברים אהבו לבוא לשתות קפה בנגריה שלו. צרפתי דוגמה אחת יפה לעבודה שלו. הוא התגלגל להיות נגר במקרה, כי רצה לעשות משהו עם הידיים, ובקיבוץ אמרו שצריך מישהו שיתקן רשתות, דלתות וצילינדרים, וככה הוא נהיה נגר. עופר הוא גם חלק מקבוצת אופניים ואהב מאוד לרכב עם הקבוצה בארץ ובחו"ל. עופר אוהב גם טיולים, טיסנים ואת המשפחה שלו.
כשנחטף, גרושתו הדס הפכה לפנים מוכרות במאבק להחזרתם, וגם עכשיו כשסהר וארז חזרו היא ממשיכה לזעוק את זעקתו.
הוא איש משפחה אוהב, היה בעל שאיפות עסקיות להתפתח. אדם אסטרטג וענייני שיודע להסתכל קדימה, לבנות תכנית וללכת איתה עד המטרה. והיא - דמות ססגונית המנגנת ושרה - שהפכה לישראלית לכל דבר. נויה ויהל, בנותיהן, נראות בתמונות וסרטונים צוחקות, שמחות ומוקפות אהבה. הטרגדיה של אלי החטוף נוראית. ליאן והבנות נרצחו שלושתן באותו יום, והוא השריד היחיד שנותר מהמשפחה היפה השמחה הזו.
אלי ויוסי נחטפו שניהם בשבעה באוקטובר, בנפרד בלי לדעת זה על זה. יוסי נרצח כחטוף. המשפחה הרחבה מחכה לאלי, היחיד שנותר בחיים ממשפחתו, בדאגה רבה ובתקווה גדולה שיצליח להשתקם מהאסון, כפי שסיפר האח שרון, הנאבק עבורו במסירות. "אלי הוא השריד האחרון של משפחת שרעבי שעדיין חי בשבי עזה. איבדנו ארבעה מבני המשפחה. סביב שולחן שבת חסרים חמישה כיסאות. שעל ארבעה מהם - לעולם לא יתיישבו", הוא נאבק בכל מאודו עבור הכיסא החמישי, השמור לאלי.
איציק (יצחק) אלגרט, בן 69 מקיבוץ ניר עוז, נחטף מביתו שבקיבוץ כשהוא פצוע בידו.
על פי עדויות החטופים ששבו, איציק טופל בעזה ויש לו צלקת גדולה על היד כעת. איציק מחזיק באזרחות דנית, שני ילדיו מתגוררים בדנמרק וחוששים לחשוף את זהותם. הממשלה הדנית פועלת בצמוד למשפחתו של אלגרט.
רגע קצר לפני שנחטף, צעק לאחיו בטלפון "דני, זה הסוף". השיחה נותקה ואיציק נחטף לעזה. כמה שעות לפני כן, דני עוד תכנן לנסוע לבקר את אחיו בניר עוז, אך וויתר על הרעיון בשל ירי הטילים. בשעה 11:30, כשהתקשר איציק לדני, אחיו, וסיפר לו שנפצע ביד, הנחה אותו דני כיצד להכין חוסם עורקים.
איציק הוא דמות מוכרת בקיבוץ ניר עוז, איש התחזוקה של הקיבוץ, חובב כדורגל מושבע ואוהד מכבי תל-אביב שמשחק כדורגל בעצמו. "הוא אדם שלא יודע להפסיד", מספר עליו אחיו. איציק התגורר בדנמרק לאורך שנים עד ששב לישראל לאחר שהתגרש.
נגר עם ידי הזהב והשפם הענקי, שחי עם אשתו כבר שישים שנה, וידוע בקהילה בנדיבותו ובצעצועים שהוא מכין.
מנצור בן ה-86 הוא החטוף המבוגר ביותר בשבי החמאס. הוא נחטף בלי המשקפיים ומכשיר השמיעה. שלמה כבר ניצל פעם אחת, בפרעות הפרהוד בעיראק. לאחר מכן חצה את הגבול והגיע לישראל, לקח חלק בהקמת קיבוץ כיסופים ומצא בו מנוחה ונחלה. יש לו 12 נכדים ולמזל, ושגרה שקטה שבנו להם. ב-7/10, כאשר חמישה מחבלים פרצו לתוך הבית, הם תפסו את שלמה, אזקו אותו וסטרו לו. מזל צעקה עליהם, "מה פתאום אתם סוטרים לו? הוא אדם מבוגר!" ואז הוא חזר אחריה ומחה גם הוא. בהמשך הם תפסו בחולצתה, אך היא התנערה והצליחה להשתחרר, רואה אותו מובל אל השבי. היא חמקה לבית השכנה רחלי, וכך ניצלה. המחבלים עוד חזרו וקראו לה מחוץ לבית, אבל היא הבינה שאלו הם ולא יצאה. על השולחן בבית עוד נראים סימני כוס קפה ששלמה לא הספיק לשתות. עדות אילמת לזמן שקפא.
ב-7 באוקטובר, בת שבע, אשתו, סיפרה שהם היו בבית, והתעוררו בשש וחצי בבוקר מהאזעקות. המון-המון אזעקות ופיצוצים. הם נכנסו לממ"ד כמו שהם מתורגלים. ופתאום שמעו קולות של ירי וצעקות בערבית והריחו עשן. המחבלים ניסו כמה פעמים להיכנס אליהם הביתה, ודלת הממ"ד לא נסגרה. אוהד יצא החוצה וצעק להם מהצד השני של הדלת שהוא אוהב אותם. נכנסו מחבלים, ירו באוהד, ונכנסו לשאר המשפחה שהייתה בממ"ד. הם שמו את בת שבע והבנות הקטנות, על אופנוע אחד ואת איתן, בנם, על אופנוע אחר, ונסעו לשדות. כשהמחבלים לקחו את בת שבע והילדים, הוא אמר להם שהוא אוהב אותם וכך נפרדו. מאז לא שמעו ממנו.
בת שבע והבנות ניצלו מחטיפה, בזכות כך שהאופנוע עליו נסעו החליק בסמוך לגדר והן ברחו. איתן, בנם, נחטף לבדו לעזה ואוהד נחטף, אף הוא כשהוא פצוע מירי.
איתן, בן ה-12, שוחרר בעסקת החטופים הראשונה ומאז השחרור הם בקיבוץ העוגן, מתרגלים לחיים חדשים, אבל לא באמת מתרגלים. לראש קשה לקלוט איך אפשר להתרגל לחיים כשאב המשפחה עוד שבוי בידי חמאס וגורלו לא ידוע. סרטון בו נראה אוהד פצוע וזקוק לטיפול רפואי שוחרר ע"י חמאס, אשר אף טוען שיהלומי איננו בחיים.
מספרים על אוהד שהוא הלב של המשפחה, של קבוצת החברים, בכל מקום בו הוא נמצא, הכריזמה שלו מקרבת אליו אנשים. הוא אדם פעיל, רץ כל בוקר, שוחה ומטייל בכל רחבי הארץ. בת שבע, אשתו, מספרת שהוא אבא מעורב בחיי הילדים, כרוך אחריהם ומצחיק אותם מאוד בכל הזדמנות.
עודד ליפשיץ, בן 83 מניר עוז, נחטף מניר עוז יחד עם אשתו יוכבד אחרי שנפצע. הוא נולד בחיפה, היה בשומר הצעיר וב-1957 חבר לגרעין של מייסדי ניר עוז ומאז הוא שם. הוא מילא תפקידים שונים בקיבוץ, הגיש תכניות ב"שעה קלה על כלכלה" בגל"צ, לחם כלוחם בארבע מלחמות והוא אקטיביסט בלתי נלאה לשלום ולזכויות אדם. ליוכבד ועודד 4 ילדים, 10 נכדים ונינה אחת. עודד המשיך לפרסם טורי דעה ב"הארץ". יוכבד ועודד נחטפו בנפרד. היא שוחררה אחרי זמן קצר יחסית ומאז נאבקת יחד עם ילדיה ונכדיה על החזרתו. היא לא ידעה עד חזרתה שהוא חי. המידע האחרון שיש עליו הוא כ-20 ימים אחרי החטיפה. הוא קיבל אז טיפול בבית חולים בגלל פציעתו. איש בן 83.
צחי עידן מנחל עוז. נחטף יחד עם עומרי מירן אחרי שמחבלים שפרצו לביתם ירו דרך דלת הממד ורצחו את מעיין, בתו בת ה-18 שהוא ניסה לעשות לה החייאה ומתה לו בידיים. אחר כך העלו המחבלים שידור live בפייסבוק של גלי אשתו, כשהוא יושב הלום, ידיו מגואלות בדמה ולצידם יעל בת ה-11 ושחר בן ה-9 ששואלים שאלות קורעות לב על מותה של מעיין ועל מה שיקרה להם. בת נוספת, שרון בת ה-15, לא הייתה בבית. צחי נחטף עם עומרי מירן (שהובא לשם עם לישי אשתו ובנותיו הקטנות שהושארו מאחור). צחי הוא איש משפחה. מעבר לאשתו ולילדים שהוא אוהב אהבת נפש הוא מחובר מאוד לאחיו נעם, דורון ואודי ולאמו, דבורה. צחי היה קרוב מאוד לאביו, דודי, שנפטר בפתאומיות בנובמבר 2022. צחי הוא אוהד שרוף של הפועל תל אביב ודודי היה אוהד מכבי דווקא אבל הם איכשהו הסתדרו וגם נסעו יחד למשחקים.
הישאם הוא יליד חורה שבנגב, צעיר המתמודד עם סכיזופרניה. ב-21 באפריל 2015 הישאם חצה את הגבול לרצועת עזה, ומאז ועד היום הוא שבוי בידי חמאס. תחילה, הישאם הוגדר כנעדר ומשפחתו לא ידעה מה עלה בגורלו. רק ביולי, כשלושה חודשים לאחר שנעלם, הודיע חמאס כי הוא מחזיק בהישאם.
שעבאן, אביו של הישאם, מספר כי הישאם אוהב ללכת ברגל במשך שעות וכך מגיע למקומות בעייתיים. לרוב, אנשים שפוגשים אותו בסביבה מבינים מאוד מהר שהוא חולה ועוזרים לו לחזור. פעם הוא הגיע גם לירדן, והמשפחה הצליחה לאתרו ולהחזירו לאחר שלושה ימים.
בעבר הישאם כבר חצה את הגבול לעזה, אך משפחתו פנתה לתושבים בדואים שהם מכירים ברצועה, ואלו עזרו להחזירו. הפעם להישאם לא נשאר מזל, והוא נתפס ונלקח בשבי בידי חמאס אשר קיוו לעסקה נוספת שתוביל לשחרור אסירים, בדומה לעסקת שליט. הישאם הצטרף אז לשלושה ישראלים אחרים שהיו שבויים בעזה: אברה מנגיסטו, שחצה את הגבול רק מספר חודשים לפני הישאם, והחיילים אורון שאול ז"ל והדר גולדין ז"ל, אשר גופותיהם נחטפו ע"י חמאס במבצע צוק איתן. לאורך השנים היו ניסיונות לעסקה שתביא לשחרורם, אך אף עסקה שכזו לא יצאה לפועל, וכיום הישאם, והשלושה הנוספים, הם חלק מ-101 החטופים השבויים בעזה.
ביוני 2022, לאחר שהודיע חמאס כי חלה הידרדרות במצבו הרפואי של הישאם, הם פירסמו לראשונה סרטון עם אות חיים ממנו. בסרטון רואים את הישאם שוכב במיטה ומחובר למסכת חמצן. אביו של הישאם, שעבאן א-סייד, אמר במשך השנים כי הוא מתנגד לעסקאות חילופי שבויים בעד מחבלים, וכי עסקאות מסוג זה רק מעודדות את חמאס להחזיק בשבויים ולבקש מחירים גבוהים עוד יותר. מכיוון שהישאם הינו מתמודד נפש, אביו ניסה לקדם עסקה מטעמים הומניטריים.
משפחתו לא מרבה להתראיין ולדבר בציבור מחשש שזה עלול יהיה לפגוע בהישאם, והם אינם ניסו להפעיל לחץ ציבורי במהלך השנים, אלא האמינו כי כוחות הביטחון יעשו מה שצריך כדי להחזיר אותו.
משפחתו של הישאם לא עודכנה האם ידעו מה מצבו מאז השביעי באוקטובר. הישאם מוחזק בשבי כבר כתשע וחצי שנים. הוא צריך לחזור הביתה. עכשיו.
האוטובוס הראשון ששיפצו יחד, שגיא ואביטל, היה כששגיא היה בן 30. הוא הפך את האוטובוס למכולת ניידת שמטרתה להגיע ליישובים בפריפריה בהן אין מכולות או ששעות הפתיחה של המכולת היישובית מצומצמות וגם להגיע לפסטיבלים שונים בעוטף עזה, כששיאם זה פסטיבל דרום אדום. אוטובוס נוסף של שגיא הוא צימר, ובכלל, כפי ששגיא העיד על עצמו בעבר, יש לו אהבה לכל דבר על גלגלים.
שגיא הוא איש של משפחה וזה ניכר מכמויות הפוסטים עליו ועל משפחתו. הוא גם איש של נתינה ומעורבות חברתית. היה מעורב בהקמת כפר נוער למצוינות באמנות בחבל אשכול שהקים אביו, ונהג לאסוף חבר'ה משנות שירות שעבדו בכפר, ובכלל. מרגיש שהוא הבין את המשמעות של חשיבות מעטפת, כמו משפחתית, גם אם אין בינו לבינם קרבת דם.
כעוד הייתה שגרת חירום, והייתה מגבלת צופים במשחק, התקיימה הגרלת כרטיסים למשחק של הפועל באר שבע מקרב המנויים. יאיר הורן זכה בכרטיס למשחק, אך חבריו פרסמו "כרטיס למסירה. הזוכה נמצא בשבי חמאס". אז, הוא היה שם 81 ימים.
עומר וקים התחבאו במיגונית ועדכנו את ההורים על הירי הבלתי פוסק. ההודעה האחרונה מעומר הייתה ב-7:50, הוא כתב "אמא, אני מת מפחד". את סרטון החטיפה שלו ותמונה שלו בתוך עזה פרסם חמאס כבר ב-11:11. בשעה 12:00 כשהוריו, ניבה ושי, עוד לא ידעו מה קורה איתו יצא שי, אחרי שחשב שראה אותו במטושטש בטלוויזיה, למסע חילוץ. לפני ששי הצליח להגיע לשטח חבר התקשר אליו ובישר לו שיש סרטון של עומר חי "והוא לא בידיים שלנו".
כבר באחת בצהריים באותה שבת המשפחה של עומר ידעה שהוא חטוף. קים הייתה מוגדרת כנעדרת במשך כמה ימים עד שהודיעו שהיא נרצחה באותה מיגונית בה הם התחבאו.
בתמונה שחמאס פרסם באותה שבת עומר לבד. נראה שאין איש מסביבו, אף לא חבר אחד. בתמונה הוא עירום למחצה, כשרק בוקסר שחור על גופו. הוא מוטל על מעין גבעה של חול ושקים שאולי משמשת למחסה. הוא מרים את ראשו ומביט אחורית, אל המצלמה, כשידיו קשורות לאחור בחבל שחור. עיניו פתוחות לרווחה, מסתכלות למצלמה. אני לא בטוחה מה הן מנסות לומר אבל נראה שהן משקפות את החיות שיש בו, את הרצון לחיות, את הפחד ואת השאלה איך כל זה קרה.
את אות החיים השני מעומר קיבלה משפחתו מחטופים ששהו עמו בעזה ושוחררו בעסקה בסוף נובמבר. אביו לא סיפר הרבה מה שהחטופים ששבו סיפרו לו על בנו מהחשש שזה ישפיע על גורלו של עומר. אביו כן בחר לשתף שעומר השאיר את חותמו על החטופים ששהו עמו ואסף, גם שם, מעגל חברים סביבו. מאז, לא התקבל ממנו אות חיים נוסף. בחודש מאי עומר ציין בשבי יומולדת 23.
לפני שנחטף אליה הסתתר במיגונית עם חברתו ואחיינו, המיגונית בה ענר שפירא ז"ל נלחם עם המחבלים וזרק החוצה את הרימונים שנזרקו פנימה. מהמיגונית שרדו 6 אנשים ונחטפו שלושה, ביניהם אליה. ממה שזיו הבינה, הוא נפצע וישנו גם צילום של רגע חטיפתו.
אליה הוא בחור אופטימי, שנוהג לפזר אופטימיות לכל עבר. הוא תמיד מוקף חברים. הוא גם אדם עם אמונה ומאמין שכל דבר קורה מסיבה כלשהי. אליה הוא איש רב פעלים: כשהוא נחטף הוא היה באמצע לימודים באוניברסיטת תל אביב, הוא מפיק מסיבות טראנס ומוסיקה אלקטרונית ולאחרונה התחיל לעסוק בנדל"ן. אליה מחבב במיוחד מוסיקה של שרית חדד.
אור גדל בראשון לציון. הוא שיחק במחלקת הנוער של מועדון מכבי ראשון והוא גם אוהד מושבע של הקבוצה. אור הוא גם מתכנת מחשבים מחונן, שהדפיס לאלמוג לוח משחקים עם מפסקים שמפעילים נורות ומאוורר שהוא יכול לשחק איתם, במדפסת תלת-מימד. את עינב הוא הכיר בתיכון, הם היו חברים טובים שנים רבות, אור ראה בעינב סוג של אחות. אבל כשהם הפכו לזוג זה לא הפתיע אף אחד, חוץ מאותם. מאותו רגע הם היו כל הזמן ביחד, כמעט עשור. הם אהבו לטייל, לנסוע לפסטיבלים ותמיד היה להם אוהל באוטו.
מיכאל מצטרף למשלחות ברחבי העולם כחלק מהמאבק להשיב את אור הביתה, והמשפחה כולה נאבקת לשמור על אלמוג הקטן ולהחזיר לו את אבא שלו כמה שיותר מהר. כשאור יחזור הביתה יהיה לו ולאלמוג הרבה להשלים, כל אחד מהם עבר כל כך הרבה בזמן הזה, והם יצטרכו ללמוד לחיות יחד, אב ובן, שנפרדו לתקופה ארוכה, ונפרדו מאמא לתמיד.
התרעות פיקוד העורף