התמרון של צה״ל בעזה היה מהיר ודינמי כאשר האוגדות המתמרנות נדרשו לעבור במרחבים שונים ובזירות לחימה שונות. לראשונה בלחימה הצליחו באגף טכנולוגיה ולוגיסטיקה בצה״ל לפתח מערך של העברת דלקים לכוחות המתמרנים מבלי להפעיל ציר לוגיסטי להעברת מכליות של סולר ובנזין. צה״ל חושף היום את הפתרונות שפיתח ואיפשר לכוחות המתמרנים לנוע בחופשיות בעזה מבלי חשש להיתקע ללא דלק להמשך רציף של לחימה.
אחת מנקודות התורפה העיקריות של כח מתמרן זאת יכולת הדחיפה של דלקים לכלי המלחמה. לשם כך נזקקים הכוחות המתמרנים לפתוח בגב הכח ציר לוגיסטי שעליו משנעים מכליות דלק. הבעיה שהמכליות הופכות ליעד מועדף לפגיעה מצד האויב. עצירת העברת מכליות הדלק עשויה להשפיע על תוצאות התמרון ורצף הלחימה.
לקראת ההיערכות של צה״ל למלחמה פותחו באט״ל מספר אמצעים כדי להקטין את התלות במכליות דלק וצירים לוגיסטיים הדורשים הקצאה של הרבה כוחות כדי להגן עליו מפני אש אויב.
הפתרון הראשון היה ״מיכל זהב״, זהו מיכל של חמשת אלפים ליטר של דלק שהיה ניתן לשנע אותו עם הדחפורים של חיל ההנדסה. כאשר למיכל הורכבה פלטפורמת נשיאה שמתחברת לכף של הדחפור. אולם במהלך המלחמה התברר כי זהו מתקן שאינו מספק את היקף הדלק שכח מתמרן צריך לסמן מלחמה ארוך.
הפתרון השני היה ״מיכל יהלום״ אשר פותח על ידי אט״ל והוא מיועד על משאית רם סע. כאשר גודל המיכל הוא כפול מהמיכל זהב. אלא שגם כאן הבינו באט״ל כי הפתרון אינו שלם והובנה המיכלים הניידים היא לא תמיד זמינה בשל הקושי לקדם את מכליות ההזנה.
הפיתרון שפותח באט״ל ושינה את שדה הקרב בעזה היה ״קו יהלום״. מדובר במערכת יחודית של צינור גמיש בדומה לצינור להסנקת מים של מכבי האש. הוא פועל בדיוק כמו בשירותי הכבאות. הצינור מתחבא בצד הישראלי למיכליות דלק ענקיות. בעזרת מערכת משאבות הוא מזרים דלק באופן רציף למיכלים מתקפלים שהם סוג ״בלוני דלק״ שהם מאובזרים במערכות קצה למילוי דלק של המיכליות הגדודיות.
המערכת שפותחה אפשרה הספקת דלק לכוחות המתמרנים באופן רציף מבלי לסכן את נהגי המכליות הגדולות לנוע מהגבול לאזורי הלחימה, המערכת אומרים בצה״ל רשמה הישגים גדולים של זמינות הספקת דלק מה שאיפשר רציפות הלחימה, הקטין את התלות בפתיחת צירים לוגיסטיים בכל מקום, חסך משאבים וכח אדם רב אשר הופנו לטובת משימות אחרות.