כזכור, אתמול כתב בן לולו על ניסיונו לקדם בעבר רעיון להקים שכונות מגורים לאנשי הקבע ביבשה בתוך בסיסי צה”ל, בדומה לשכונות היוקרתיות של חיל האוויר. "הסבירו לי שהסיבה להשקעה הרבה הזו בחיל האוויר היא, בין היתר, מבצעית – על מנת לאפשר זמן תגובה מהיר והטסת מטוסים רבים בזמן קצר לאירועים מתפרצים בהפתעה", כתב. "אני מקווה שבמסגרת תחקירי המלחמה מישהו יסביר איך בסוף צנחן רץ 13 ק”מ מביתו בקרית מלאכי והגיע להילחם בעוטף הרבה לפני טייסות ומטוסים רבים".
היום בן לולו מעמיק את הביקורת בציוץ נוסף שפרסם, שבו כתב: "בעקבות הציוץ המצורף כתב לי קצין בחיל האוויר, בין היתר: 'כן הצלחנו לקצר זמני המראה, ובכלל, כשהמחבלים נכנסו ליישובים, לא היה ניתן באמת להשפיע'".
עניתי לו: "ב-7 באוקטובר מחבלי חמאס ניפצו לרסיסים גם חלקים משמעותיים מתפיסת ההפעלה של חיל האוויר. חלק גדול מהמטוסים שעלו מיליארדי שקלים, טובי בנינו הטייסים והבסיסים היקרים – הפכו ללא רלוונטיים בשעות קריטיות. מטוסי חיל האוויר שטסו מעל אושוויץ ב-2003 והבטיחו 'לא עוד', עמדו ברובם בבסיסים, בעוד אלפי מחבלים טבחו במשך שעות ארוכות, אנסו וחטפו – דקות טיסה מתל נוף, נבטים וחצור".
"אתן לך דוגמה להמחשה. כשהייתי רמ״ט פצ״ן, לאור ההבנה שכוחות רדואן החלו להתבסס בסמוך לקו הגבול, ניסינו לשכנע את חיל האוויר להציב שוב צמד מסוקי קרב בגזרת הפיקוד, כפי שהיה קיים בבירנית ערב הנסיגה מלבנון. הצעתי מיקום אחורי והשתתפות בעלות הקמת התשתית. הסברתי שהדבר, במצב של הפתעה, יכול להציל חיים – גם בזמינות המידית וגם בקיצור זמנים".
"אתה יודע מה הייתה התשובה של מספר 2 בחיל האוויר? "לא יקרה". רק המחשבה שבמצב הקיים של חיל האוויר באותו יום, גם חיזבאללה היה מצטרף להתקפה בצפון מצמררת. ואולי, אם היינו מאז מכפילים ואפילו משלשים את מערך מסוקי הקרב, ומציבים כמה מהם בכל פיקוד לשליטה ישירה, אולי היינו מצילים חיים רבים?".
"דוגמה נוספת: אולי נכון לבחון מחדש את ההתנגדות הנחרצת של חיל האוויר, לאורך שנים, לכך שלכוחות היבשה יהיה מערך אווירי משלו למשימותיו, כפי שקיים בצבא ארצות הברית? במעלה הדרך עלו עוד דוגמאות רבות כדי לסייע יותר בהגנת הגבולות היבשתיים, שקיבלו תיעדוף נמוך יותר על ידי החיל. הפיקוד כשל. אמ”ן לא הביא התראה, ומאות לוחמים ביבשה שילמו בחייהם תוך שהם מתמודדים עם נחשולי מחבלים אחוזי אמוק לרצוח. חיל האוויר התגאה תמיד באיכות תחקיריו. תחקיר טוב מבוסס, קודם כל, על אמירה ערכית שמתמקדת במה שהגוף המתוחקר יכול היה לעשות טוב יותר – ולא במה שאחרים תרמו לכך".
"כן, הציפייה הייתה שחיל האוויר – מקור גאוותנו – יהיה שם, והוא לא היה שם. הציפייה הזו היא גם חלק מעוצמתו של חיל האוויר. גדלנו במדינה שבה הטייסים הגיבורים יתקפו כורים גרעיניים, יחלצו מאנטבה ויעלו את אחינו מאתיופיה. כמו ילד במצוקה שציפה שאחיו החזק יבוא לסייע – והוא לא בא. ותשובת האח (השגויה): "לא אמרו לי לפני שזה עומד לקרות ועשיתי את כל המאמצים לעזור".
"אתם מדברים לוגית/מבצעית/הגדרות תפקיד, ואנשים מדברים גם מהלב, מהבטן, מהרצון שתהיו שם. אין לי ספק לרגע שגם אתם מתייסרים וכואבים את תוצאות היום הנורא. רק לשקף לך, מהזווית האזרחית שאני נמצא בה היום: הדרך שבה בוחר צה”ל, ובתוכו חיל האוויר, להתמודד עם המחדל הנורא, רק מעמיקה את משבר האמון מול הציבור. ההבנה בקרב רבים היא שאין הצבעה אמיתית על הכשלים, הפערים ומימושם בשינוי ובהתאמה. ובעיקר – מה שהציבור מקבל אלו הודעות לתקשורת, תחקירים עיתונאיים והדלפות שרק מעמיקות את הבור. אתם, מפקדי חיל האוויר, חייבים לעשות מעשה בעניין הזה. נדרשת מנהיגות ואומץ, גם אם השיח כיום משובש בגלל השלכות פוליטיות ומחלוקות אזרחיות אחרות".
התרעות פיקוד העורף