לדבריו של דקל, לא ניתן לקבוע בוודאות אם תוכנית טראמפ תצא לפועל, אך דבר אחד ברור: מצרים תעמוד מנגד ותנסה למנוע את מימושה.
“אני לא חושב שיש ביכולתי לקבוע האם תוכנית טראמפ יכולה לקרות או לא, זאת משוואה עם הרבה נעלמים,” אומר דקל. “מצרים תעשה ככל שהיא יכולה לסכל את התוכנית הזאת. למצרים אין שום עניין לפתור את העניין הפלסטיני בעזה, הם כבר שבעים שנה לא פותרים את הבעיה".
"הפלסטינים בעזה רובם ככולם פליטים, ואם למצרים היה עניין כלשהו לסייע לאחיהם הערבים שנמקים ברעב ומחלות בעזה, הם היו עושים דבר בנושא – אבל הם לא עושים".
דקל מרחיב את הניתוח שלו גם למערכת התעמולה המצרית, שלדבריו לא חדלה מלתחזק נרטיבים לוחמניים נגד ישראל, למרות הסכם השלום הרשמי בין המדינות.
“כלי התעמולה במצרים, הרשמיים וגם החצי-רשמיים, כל הזמן מצחצחים חרבות באיומים מרומזים על ישראל. הם מזכירים לנו, על פי מחשבתם, את הניצחון שלהם ביום כיפור ובמלחמת ההתשה. הם מפריחים איומים שיש ברשותם נשק כימי וביולוגי (שזה נכון, אבל המצרים אף פעם לא דיברו על כוח בגלוי בעקבות האיסור של האו”ם)".
“הם מפרסמים סרטי תעמולה של טילים ארוכי טווח במנהרות ענק במצרים, הם לא מפסיקים לאיים, מה שנראה כמו הכנות צבאיות למלחמה. אין ביכולתי לאמת את הדברים ואת מוכנותם ורצונם למלחמה, אבל דבר אחד אני יכול לקבוע בבירור – שלפחות חלק מהפרסומים שלהם שקריים".
דקל מספק דוגמה בולטת לכך: “לדוגמה, פרסמו גם בארץ צילומי אוויר של שמונה טנקים שנמצאים ליד רפיח, באזור שלפי הסכם השלום אסורה עמידתם שם. מה שהתברר לגבי התמונה הוא שהיא אכן צולמה ליד רפיח, אבל היא צולמה ב-30 באוקטובר 2023 – למעלה משנה לפני הפרסום. המון פייק ושקר אצל המצרים".
הדברים של דקל מציירים תמונה מורכבת: מחד, מצרים שומרת על חזות מאיימת כלפי ישראל באמצעים תעמולתיים; מאידך, בפועל, האינטרסים המצריים ממוקדים בשמירה על יציבות שלטונית ומניעת תסיסה פנימית.
תוכנית טראמפ, כך נראה, עשויה לערער את האיזון הזה ולהכניס את מצרים למצב שבו היא תיאלץ להכריע בין אינטרסים אזוריים לבין לחץ בינלאומי. האם קהיר תעמוד בלחצים או שתיכנע למציאות חדשה? התשובה לכך עוד רחוקה מלהתברר.
התרעות פיקוד העורף