בימים האחרונים חלה תפנית משמעותית בשיח הפוליטי באיראן, המעידה על התחזקות הקו הקיצוני במדינה. נשיא איראן, מסעוד פזשכיאן, שעד לאחרונה נחשב לאחד הקולות המתונים יותר בצמרת השלטון האיראני, שינה את הטון שלו באופן דרמטי והחל להתיישר עם הרטוריקה המיליטנטית של המנהיג העליון עלי חמינאי.
"פתאום קרה משהו בימים האחרונים", מסביר ל"מעריב" בני סבטי, חוקר תוכנית איראן במכון INSS. "כנראה שמתוך מאבקים פנימיים, מישהו גער בו והפציר בו לעבור לרטוריקה יותר מתלהמת, יותר קשה נגד המערב, במיוחד מאז יום המהפכה בעשירי בפברואר״. התבטאויותיו האחרונות של פזשכיאן, כולל אמירתו כי "האויב יכול לפוצץ את מתקני הגרעין, אבל הוא לא יכול למנוע מאיתנו את היכולת לבנות חדשים", מדגימות את המעבר החד הזה.
השינוי בעמדתו של פזשכיאן מדאיג במיוחד מכיוון שהוא היה עד כה אחד האישים הבכירים שניסו לשמור על קו מאוזן יותר מול המערב. "הוא ניסה להחזיק מעמד כנראה כמה חודשים ולדבר בצורה מתונה״. מציין סבטי, "אבל ממש רואים שהיה שם איזשהו לחץ ואיזושהי רתיעה מהדברים המתונים שלו". יתרה מזאת, לפי סבטי, "היו גם שמועות על פיטורים שלו או על התפטרות שלו בגלל שלא מקשיבים לו, ועכשיו הוא כנראה נאלץ שוב ליישר קו עם כל המשטר, עם החלק הקיצוני יותר״.
התפתחות זו מצטרפת למגמה מדאיגה של היעלמות הקולות המתונים בצמרת האיראנית. לפי סבטי, המעטים שהבינו את העוצמה של ישראל והמערב בוחרים כעת "לא להבין שישראל יכולה, באמת יכולה אם היא מחליטה, להשמיד מה שהיא רוצה באיראן, אם זה מתקני גרעין, אם זה מתקני משמרות המהפכה... יש לה את המודיעין, יש לה את היכולת". סבטי מוסיף כי "אולי הגאווה מעוורת אותם, אולי העקשנות מעוורת אותם, אבל הם במקום אחר וגם הנשיא הזה בוחר להיות בצד הזה של לא להבין ולבחור את הצד הקיצוני״.
במקביל, המחאה העממית באיראן, שרבים תלו בה תקוות לשינוי מבפנים, נחלשת. "לצערי הרב ההפגנות חלשות״, אומר סבטי. "בסוף מדובר בכמה עשרות אנשים, בעיירה פה, עיירה שם, הן לא מניבות יותר מדי תוצאות, המשטר מצליח לדכא אותן, אפילו למנוע אותן מראש". המשטר מפעיל אסטרטגיה מתוחכמת של פיצול והחלשה: "העניין השבטי הוא עוד טריק של המשטר, להפוך את הדברים ללוקליים ולמגר אותם ולסכסך בין עדות ובין קבוצות בתוך איראן״.
סבטי מדגיש את הגישה המניעתית של המשטר האיראני: "איראנים בכלל מאמינים מאוד במניעה ולא בלהיתקל בבעיה כשהיא נוצרת, לא כמו ישראל שקודם תוקפים אותה ואז היא מחליטה לצאת נגד התוקפים ולהילחם. הם מאוד מאוד בעד מניעה, בעד לחסוך אנרגיה ואנשים וכוחות ומשאבים״.
למרות שנשים ממשיכות להוביל מחאה שקטה, המתבטאת ב"מעורבות יותר ויותר עמוקה ברשתות החברתיות, בעשייה, במחאה דרך הקולנוע, דרך אמירות מרומזות, בטלוויזיה אפילו״, המשטר ממשיך לדכא כל ביטוי של התנגדות. "נשים מופיעות בטלוויזיה ופתאום אומרות משהו ויומיים אחרי זה נעצרות״, מציין סבטי.
המצב הכלכלי הקשה רק מחריף את המצב: "המחירים עולים, אין חשמל, אין אוויר, אין גז לחימום והציבור מיואש והוא פשוט בבית". עם זאת, סבטי מזהיר כי המצב עשוי להשתנות: "מה יקרה בעוד שבוע, עוד חודש, אי אפשר לדעת... אם נגיע לצמתים יותר חשובים בנושא של משא ומתן מול ארצות הברית, בנושא של יוקר המחיה, יכול להיות שנראה התפשטות יותר גדולה״.
התמונה המצטיירת היא של משטר שהולך ומקצין את עמדותיו, תוך שהוא מחסל כל סימן של מתינות בצמרת השלטון. מי שקיווה למשא ומתן עם איראן מתונה יותר, נאלץ להתעורר למציאות חדשה ומדאיגה, שבה אפילו הקולות המתונים לכאורה מאמצים רטוריקה קיצונית יותר.